מחיר הבחירה

פרק 3 -

פרק 3 -
ליסה.
הנייד שלי מצלצל ללא הפסקה בדיוק ברגע שאני מתחילה להגיש את התלונה. השם של קמיל מתנוסס על הצג. אני מעבירה למענה הקולי. "איפה היינו? אז, כן...זה היה-"
"את רוצה לענות לזה רגע?" היומנאי מחווה בעט שבידו על הנייד שלי, "נשמע שזה חשוב."
"זה ב-" צלצול הודעה נכנסת נשמע ואני מרכינה את מבטי לעברו. - איפה את??? חשוב!!! -
- את לא תאהבי את התשובה שלי-
-בבקשה אל תגידי לי שאת במשטרה-
-סורי-
-כבר הגשת תלונה???-
-את בדיוק מפריעה לי לעשות את זה-
היומנאי מתופף על השולחן באצבעותיו, "הו בבקשה, אל תתני לי להפריע לך..."
- עופי משם מיד, ליס. בבקשה. ותבואי ל'דונקה' -
"אני מצטערת" אני משתמשת בחיוך המסנוור ביותר שלי, "כנראה שהייתה פה טעות"
****
"רוצה להגיד לי מה לעזאזל? עמדתי להגיש תלונה ולפתור את השיט הזה אחת ולתמיד"
"מייק נעלם"
"מה זאת אומרת נעלם?"
"מה זאת אומרת נעלם, ליסה?" היא חוזרת אחריי בחוסר סבלנות, "נעלם. התאדה. פוף" היא מסמנת עם היד תנועה של אוויר, "לא מוצאים אותו בשום מקום"
"יש לך מפתח לדירה שלו?!"
"איך זה קשור למה שאמרתי לך?! הקשבת בכלל למילה ממה שאמרתי?"
"אולי נוכל למצוא רמזים בדירה שלו" אני מסבירה.
היא מהנהנת ומפשפשת בתיק מייקל קורס המזויף שלה, שולפת משם מפתח שחור. "זזנו?"
אני מסיימת את מיץ התפוזים שהזמנתי, "זזנו"
****
"רוצה לספר לי מה אנחנו מחפשות?" קמיל שואלת בשעמום בעודה מפוצצת בלון של מסטיק, "רמזים"
"בא לך להיות יותר ספציפית, שרלוק?"
"פשוט תחפשי, אוקי? אם הדי בי הזה הטריח את עצמו להגיע אלינו סימן שיש פה משהו. אני לא יודעת מה, אבל אני מאמינה שכשנמצא, נדע." קמיל עברה על כוננית הספרים בסלון בזמן שאני חציתי את הדירה ישירות אל חדר השינה הקטן.
על פניו הכל נראה רגיל. שום סימן. הפכתי את ארון הבגדים בניסיון למצוא דבר מה, אבל כל מה שהיה שם היה ערימה של זבל מגולגל וגומחה בתוך הקיר שאפשר היה לפתוח אחרי כמה נסיונות. הנחתי את חתיכת הגבס על ערימת הבגדים ומשכתי את קופסת הנעליים הענקית שהוסתרה שם, היא הרגישה די מלאה כשעשיתי את דרכי אל המיטה. פתחתי אותה והמכסה נפל מידי כשראיתי את תוכנה. פאק. ערימות מסוגים שונים של כדורים. כדורי הרגעה, משככי כאבים, סוגים שונים של כדורים לטיפול במחלות קשות. פאק... זה...
"שאני אמות..."
"אני לא מוצאת כלום, ליס. אולי פשוט כדאי שנסתלק מכאן לפני שמישהו ימצא אותנו." אני שומעת את קמיל במעומעם, עדיין המומה ממה שאני רואה. פאק, זה... הולי שיט. זה חוקי בכלל להחזיק כמות כזאת בבית?
"ליסה?" היא נכנסת לחדר, "פאק, מה זה כל הכדורים האלה?!" היא מניחה יד על פיה בבהלה.
"אלה תרופות מרשם למכירה"
"תרופות מרשם? את מתכוונת כמו אנטיביוטיקה וכאלה?"
"נסי תרופות בסגנון פאפברין, אלטרטאמין ומשככי כאבים חזקים במיוחד העשויים מגראס ומריחואנה לטיפול במחלות קשות ושיכוך כאבים"
"הולי שיט.." קמיל צונחת על המיטה, "במה סיבכת אותי, מייקל איאן סקוט?"
****
לאחר שאני דוחפת את הקופסא למחבוא המאולתר שבפינת עליית הגג בדירתי אני נכנסת למקלחת חמה. בשונה מקמיל שממלצרת הערב, בשבילי הערב הוא ערב חופשי בעבודה ואני מתכוונת לנצל אותו לשתייה, והרבה ממנה. אחר כך אוכל לחשוב על מה אני עושה עם חומר הנפץ בצורת כדורים שמסתתר אצלי בדירה. לא הייתי טיפשה, ידעתי שזה רק עניין של זמן עד שמייק יעלה על זה שהכדורים לא אצלו או שגרוע מכך, די בי יעלה על זה ואני אוכל אותה קשות. מחר אלך לבלש הסקסי ואבקש את עזרתו, הערב אני רוצה רק לשתות את עצמי לדעת ולהשתחרר מכל הלחץ של היומיים האחרונים. אני לובשת שמלת מיני שחורה עם מחשוף קלאסי וגב פתוח ונועלת עקבים שחורים עם רצועות דקיקות ועקב סיכה, שיערי מסודר בסלסול עדין בקצותיו ואני בוחרת להתאפר בקטנה עם אודם ורדרד ואייליינר.
****
https://youtu.be/sbRPGGJQao4

המקום הערב היה מפוצץ אבל אהבתי את זה. גרם מדרגות מעוגל הוביל לקומת ה- vip ושם מבטנו נפגשו בפעם הראשונה. שיחקתי עם קיסם הזיתים במרטיני שלי והרמתי את מבטי החודר, מבטנו נפגשו בשנית כשהוא פילס את דרכו בין ההמון. גבוה מאוד. להערכתי 1.90 לפחות, בקלות יכול היה להתקבל לנבחרת כדורסל עם הגובה הזה, שיער שטני ארוך אסוף לקוקו נמוך על עורפו ועיני שוקולד עם המבט החודר ביותר שאי פעם ראיתי.
"ג'ק, בבקשה." קולו היה גברי ומסוקס להפליא. לסת חזקה, מרובעת שנעה באיטיות סקסית בזמן שדיבר, לסת יכולה להיות סקסית?
"מוזיקה קלאסית או R&B?" קולו הסיט אותי מהבהייה בו.
"לא זה ולא זה. רוק כבד"
"אז R&B." הוא אמר בעודו לוגם מכוס המשקה שלו, "מה שאומר שיש לך טעם טוב."
אני לוגמת מהמרטיני ומפנה את גופי לעברו, "ואם הייתי אומרת מוזיקה קלאסית?"
"הייתי אומר שאת מאמינה בגורל"
"סליחה?"
"במובן של גורל לעומת רצון חופשי."
"מוזיקה קלאסית עוסקת בגורל. במבנה שלה. בנייה בלתי נמנעת למטרה בלתי נמנעת."
"אבל כל המוזיקה בנויה כך, לא?"
"לא. R&B לא. הוא נסב על ההרגשה שנוצרת אצלך כשאת מקשיבה לו. לוקח אותך לכל מקום שתרצי.
והכל עם תיבול של קו בס נחמד"
"איזה מן טיפוס אתה?" שלחתי לעברו מבט מפתה וסיכלתי רגליים. חיוך עלה על שפתיו כשהצמיד את הכוס לפיו ואז ליקק את שפתו, הנייד שלו צלצל בדיוק ברגע שהתחיל לענות לי, "תסלחי לי לרגע?"
"כמובן" אני משיבה וחוזרת להתעסק במרטיני כשלפתע קול מצמרר מפלח את האוויר, אני מסיטה את מבטי ההמום ומזדעזעת לראות את הגבר המסתורי יורה למוות בשלושה גברים בזה אחר זה.
כאוס מוחלט שורר במועדון והמוזיקה כבר מזמן פסקה. ירייה נוספת נשמעת והברמן נופל כמו בובת סמרטוטים חסרת חיים. אני מתכופפת מטה, מסתתרת בין כיסאות הבר, רועדת בטירוף, מתנדנדת קדימה ואחורה וחוזרת שוב ושוב על כך שאני מדמיינת, שתיתי יותר מדי, זה לא באמת קורה ועוד מעט אתעורר מהסיוט הזה. 10, 9, 8....7...6...5...4...3...2...1. אני פוקחת את העיניים. הגבר המסתורי מביט בי עם מבטו החודר, עיני השוקולד שלו נוצצות, והוא מושיט לי את ידו. אני... הוא באמת חושב שאתן לו יד אחרי מה שקרה פה? הוא פסיכי לגמרי אם נראה לו שאלך איתו לאיזה מקום.
"אל תייבשי אותי, יפייפיה" הוא מפציר בי, נימת אזהרה בקולו. בלית ברירה אני מושיטה לעברו יד רועדת, הוא אוחז בה ומושך אותי לעמידה. מוביל אותנו אל היציאה. אני מעורפלת ממחשבות, עדיין המומה ממה שקרה ולגמרי חסרת מיקוד ויכולת לבחון את המצב בצורה מבוקרת ומרגיעה של יתרונות לעומת חסרונות אחרת איך תסבירו את העובדה שהנחתי לו להוביל אותי אלוקים יודע לאן מבלי להילחם?

*Rhythm and blues; בקיצור: R&B, משמעות: קצב ובלוז. הוא סוגה מוזיקאלית אשר פותחה על ידי מוזיקאים אפרו אמריקאים ששילבו בין ג'אז לבלוז. המאפיין הבולט שלו הוא קצב החוזר על עצמו ומלודיות פשוטות.

האקשן לפנינו אהובות...
מאמינה שלא יהיה קצר כמו שתכננתי בעקבות הרעיונות החדשים שמתפתחים בפרקים הבאים...
מה חשבתן?? אשמח לחוות דעתכן ❤
נ.ב - פרק הבא ב'לאהוב את האויב' יעלה מחר.
שבוע טוב יפות שלי❤❤