מחיר הבחירה

פרק 2

פרק 2 -
ליסה.
אני נכנסת לדירה בשקט מופתי, נזהרת שלא להעיר את קמיל. עדיין כעסתי עליה. למעשה, כעס לא מתחיל לתאר את מה שהרגשתי, רתחתי. היא הייתה מוכנה להרוס לעצמה את כל הקריירה ובלבד שאחיה יישאר בחיים. יהיו כאלה שיעריצו אותה על מסירותה למשפחה והנכונות שלה להסתבך בשביל אח שלה גם אם הוא חתיכת אידיוט קטן ומושתן שחושב שהשמש זורחת לו מהתחת. אני לא. העניין הוא שהגבול בין אהבה וחמלה לבין טיפשות גרידא מאוד דק. הרבה פעמים את חושבת שאת עושה את הדבר הנכון ובסוף, רק כשזה מתפוצץ לך בפנים את מבינה את גודל הטעות שעשית, הבעיה היא שאותה טעות כבר לא ניתנת לתיקון, אז זה הופך לכדור שלג עם עוד שקר שמכרת לעצמך, ועוד מסע שכנועים מהגהינום, העיקר לעזור לו. לעזור לו להינצל מעצמו במקום לגרום לו להבין שהוא ורק הוא אחראי לגורלו.
אני נכנסת למקלחת חמה ונעמדת מתחת לזרם החמים, נותנת לתחושת המים הנספגים בעורי ללטף ולהרגיע אותי. לנקות מעליי את כל היום.
****
אני מתופפת ברגליים יחפות אל המטבח, חולמת על כוס גדולה של נס קפה. קמיל עומדת בגבה אל השיש, "בוקר טוב"
"בוקר" אני משיבה בקרירות ופותחת את המקרר, "אין חלב?" אני שואלת כשאיני מוצאת את הקרטון במקומו הקבוע.
"נגמר. הכנתי לך" היא שולחת יד אל מאחורי גבה, מושיטה לי כוס קפה גדולה, בדיוק כמו שאני אוהבת.
"תודה"
"אני מצטערת, ליס" היא אומרת באנחה כבדה, "את בטח חושבת שאני החברה הכי נוראית בעולם, אבל מייק הוא כל מה שיש לי! אני לא יכולה לאבד גם אותו, אני לא. מאז מה שקרה עם הוריי כולם ניתקו איתי קשר. מייק הוא היחיד שאכפת לו ממני-"
"מייק הוא מניפולטור מזוין שאכפת לו אך ורק מהתחת של עצמו" אני אומרת בבוטות, "שתינו יודעות שאם הוא לא היה כזה לא היית מסתבכת ככה בשבילו! אם הוא לא היה צריך שתוציאי אותו מהבורות שהוא כורה לעצמו כל שני וחמישי את כבר מזמן לא היית בראש הרשימה שלו"
"את כלבה נוראית!" קמיל אומרת בזעם, "נשבעת לך שלפעמים אני לא מבינה למה אני חברה שלך"
"את האמת אף פעם לא נעים וקל לשמוע, את רוצה שיגידו לך שזה בסדר, שמה שאת עושה עילאי, שלהיות קדושה מעונה זה טבעי, מצטערת, אני לא בנאדם צבוע. תמיד אמרתי את מה שיש לי על הלב. את חשובה לי, ולכן אעזור לך. אבל זאת הפעם האחרונה, קמיל. את הולכת להגיד לו את זה"
"איך תעשי את זה?"
"יש לי רעיון, אבל הוא עוד צריך להתגבש"
****
קמרון.
"אנחנו כבר יודעים מה שמה של האלמונית שלנו?"
"ורוניקה אגייב. בת 30, אזרחית זרה. גרה בארה"ב כבר 8 שנים."
"סיבת המוות?"
"כמו שאמרתי, הירייה בחזה הייתה גורם המוות ועם זאת, אני חוששת שלא הייתה הדבר שהביא למותה. המעניין הוא בסימנים שנמצאו על צווארה." היא מטה את ראש הגופה לצד חושפת בפניי סימני ידיים, "בניתוח התגלו בצקות בדרכי הנשימה. היא נחנקה למוות הרבה לפני שהירייה כביכול הרגה אותה"
"אז בעצם המקום בו מצאנו אותה לא היה זירת הפשע האמיתית?"
"ייתכן מאוד. אני עוד עובדת על זה, מוקדם מכדי לדעת."
****
"קפה"
"אני מסוגל לנשק אותך עכשיו" אני גונח בתיאטרליות, "הבעיה שאני מפחד לקלקל אותך לגברים אחרים"
"המקסימום שיקרה הוא שג'ון יקלקל אותך לנשים אחרות, וחבל שזה יקרה... היקום זקוק לעוד ממך"
"חנפנית"
"אל תתרגל"
"אמילי-"
"קם', אתה פנוי רגע? יש אישה צעירה בחוץ שמחפשת אותך."
"היא מסרה לך את שמה?" אני שואל בסקרנות.
"לא. אבל אמרה שנפגשתם בבר ושאתה כבר תבין"
"מעריצה חדשה?" ג'וליה זוקרת גבה בהתגרות.
"אולי"
****
"הבלש ריינולדס, כן?" היא נעמדת בשנייה שהיא מבחינה בי. אני מתקדם לעברה בצעדים בטוחים.
"כן. מה קורה?"
"זה מסובך... חברה שלי. זאת אומרת אח שלה, ו... זה סיפור גדול. אני צריכה את העזרה שלך"
ג'וליה מלטפת את גבה בתנועות מרגיעות, "זה בסדר, מתוקה. ניכנס למשרד ותסבירי לנו בפירוט. תרצי משהו לשתות? מים אולי?" היא מהנהנת.
עיניה הכחולות נוצצות, והן הדבר המהפנט ביותר שראיתי בחיי, כמו שני יהלומים נוצצים, "מים. רק מים"
****
"אח של קמיל, החברה שלי. קוראים לו מייק. הוא הסתבך עם ג'ייקוב די בי ומסתובב עם מטרה ענקית על הגב."
"את יודעת במה מדובר? במה הוא הסתבך?"
היא מנידה לשלילה, "אין לי מושג. אני רק יודעת שזה משבש לנו את החיים ושלפני שהגעתי לכאן גיליתי שניפצו לנו את החלונות של הרכב. באתי ישר להגיש תלונה"
"הגשת?"
"לא. רציתי לדבר איתך קודם"
"עשית מצוין. תראי מה נעשה עכשיו" אני נועץ בה מבט חם, "את תיגשי ליומנאי להגיש תלונה ואני אחכה לך ממש כאן. נראה מה עוד תוכלי לספר לי וננסה לפתור את המצב הזה ביחד, אוקי?"
"אוקי"
****
ליסה.
התקדמתי אל היומנאי והחלטתי ללכת לפי ההוראות של הבלש המסוקס. אחרי הכל הוא בטח כבר התנסה בלא מעט מצבים כאלה ויוכל להגיד לי מה לעשות.
הנייד שלי מצלצל ושמה של ונסה מופיע על הצג.
"אני מאורסת!" הצעקה החדה שלה הדהדה באוזניי, "היית מאמינה??? בעוד ארבעה חודשים מהיום אחותך מתחתנת!"
"מזל טוב יפה שלי" השבתי בהתלהבות מזויפת. הרגשתי רע לעשות את זה אבל בסיטואציה שנמצאתי בה לא היה לי חשק להעלות אפילו חיוך אמיתי אחד קטן. הזיוף הזה גם ככה לגמרי עלה לי בבריאות.
"את בסדר?" שאלה בדאגה.
"כן מותק, אני בסדר גמור. אני פשוט... עסוקה קצת. אני אוכל לחזור אלייך יותר מאוחר? אני מתה לשמוע את כל הפרטים"
"בטח. תדברי איתי"
השיחה מתנתקת בדיוק ברגע שאני מגיעה ליומנאי.
"סליחה?" הוא מרים את ראשו לעברי, "אני רוצה להגיש תלונה"