מחיר הבחירה

הפתעה❤

היי אהובות,
מתנצלת שנעלמתי למרות שהבטחתי לחזור.. תקופה מטורפת לכולם.. מקווה שכולכן בסדר💛
אז.. למרות הלחץ, המוזה החליטה לחזור ויש לי ים רעיונות לסיפור הזה. נכון שהוא כבד יותר ממה שאני כותבת בדרך כלל אבל אני עדיין ממש מקווה שתתחברו אליו. אם עדיין יש פה מישהי שמחכה לו בכלל..
בינתיים, עד שיעלה פרק 13 ממליצה לקרוא את הסיפור מחדש. למי שאין כוח, ריכזתי כמה קטעים נבחרים מתחילת הסיפור.
מחכה לכן❤💛

בפרקים הקודמים:
"אדון קסארי עשה טעויות בתום לב. הוא גדל בשכונת מצוקה, ועשה ככל יכולתו לצאת משם מחוזק, הוא יוצא מפה אדם שונה משהיה כשנכנס, אני מאמינה בו ואני מבקשת שגם אתם תאמינו בו" המילים שלה נוחתות לי ישר בבטן הרכה ואני מתחיל להתעצבן. האישה הזאת גורמת לי להיות מבולבל, ואם יש דבר שאני שונא יותר מלהיות פה זה להרגיש.
-
"נולדתי אתמול, ליסה?" עיניו נעוצות בפניי ואני מאלצת את עצמי להסיט מעט את עיניי כי נדמה לי שהוא יכול לראות לתוכי ולקרוא את כל הדברים שעוברים לי בראש בקשר אליו. הוא דופק על גג המכונית ומקפיץ אותי בבהלה,
"היית העדה המרכזית של ריינולדס! פתאום העדות שלך בוטלה ואז את באה ומופיעה בתור עורכת הדין שלי, אני נראה לך מטומטם?!"
אני מושכת בכתפי בעודי מישירה את מבטי לעברו, מה יכולתי לומר לו? שקמרון הוריד אותי מהתיק כי חשש לחיי? "מה אני יכולה להגיד? אנשי חוק אף פעם לא היו הטעם שלי."
הוא ממשיך להביט בי רגעים ארוכים ואז נופף מולי באצבע מזהירה, "תשמרי מרחק ממני, כלבה!"
-
"אני לא אסלח לעצמי אם יקרה לך משהו, בלונדי"
"שיקרה מה שצריך לקרות" אני אומרת מבלי להסיר ממנו את מבטי, "שנתיים שאני מתכוננת רק לרגע הזה. אני כבר לא מפחדת."
"אבל את צריכה..."
"אני לא רוצה להתעסק בזה כשאתה איתי..." אני מתרוממת על קצות האצבעות ונושקת לו בעדינות, "כשאתה פה אני רוצה לשכוח..." עוד נשיקה, "להרגיש..." נשיקה, "ל-" מילותיי גוועות על שפתיי כשהוא כובש את פי בתשוקה טהורה, "את תהרגי אותי, ליסה..." הוא מרים אותי עליו תוך כדי נשיקה, אני כורכת את רגליי וידיי סביב צווארו ונאנחת כשהוא קובר את ראשו בשקע צווארי.
-
"רפאל תתכופף, עכשיו!" הקול המזוין שמציק לי בכל שנייה ושנייה במהלך היום צרח עליי להתכופף ובין שזה מצא חן בעיניי ובין שלא, הצילה את חיי. 
-

"החברה שלך הייתה מתה כשהגעתי" אני פולט בלי פילטר את מה שעובר לי בראש ומתחרט על זה. מה חשבתי לעצמי לעזאזל?

היא מסיטה את ראשה לעברי, "אנחנו לא מדברים על זה עכשיו"

"לא אני רצחתי אותה באותו ערב, את צריכה לדעת את זה."

"מצטערת אם קשה לי להאמין לך"
"

אני הרבה דברים, ליסה, אבל שקרן הוא לא אחד מהם." אני משיב ומדליק סיגריה.
-
"אם גילית את זה כבר אז, למה רק עכשיו אתה נזכר להתייחס לעובדה הזאת?"

"כי אז הייתה העדות שלך. דפוס הפעולה של רפאל. יכולנו למקם אותו בזירה."

"ועכשיו?"
"עכשיו הבן זונה נתפס על אונס והודה ברצח של קמיל."