מחיר הבחירה

פרק 13

פרק 13
ליסה.
"היי. את בסדר?" קמרון מתיישב לידי על הבר ורוכן מעט קרוב יותר כדי שיוכל להביט בעיניי.
אני בולעת את רוקי וממוללת את המפית הלבנה בין אצבעותיי.
"כן. רק מנסה לעכל את מה שאמרת."
"אני מצטער שהיית צריכה לגלות את זה ככה"
"אני לא"
"את לא?" הוא שואל בהבעה מבולבלת.
"לא. עד עכשיו נעתי בין כעס ורגשות אשם כלפי מייק, עכשיו אני מבינה שהשנאה שלי אליו לא הייתה בלי סיבה מוצדקת."
"את יכולה להפסיק עכשיו את ההצגה של  עורכת הדין הלוהטת של רפאל."
"כן, אני לא חושבת.." אני לוגמת מהבירה הקרירה, "עוד לא הבנתי עד הסוף מה היה התפקיד שלו בכל הסיפור."
קמרון מטה את ראשו בעודו לוגם מהבירה, "אני הראשון לשמוח כשהדפוק הזה ייזרק שוב למעצר, אבל האמת היא שאני חושב שטעיתי הפעם. נתתי לכעס ולשנאה שלי לעוור אותי ולאגו להוביל אותי. פישלנו בענק."
"אני לא מאמינה שאחרי כל זה, בסוף תצטרך להתנצל בפניו."
"אה, אבל לא אני אעשה את זה."
"לא?" הפעם תורי להביט בו מופתעת.
"לא. את תעשי את זה"
"זה לא היית אתה שאמר לי להפסיק לשחק בבית משפט לפני רגע?"
"הוא מגלה בך עניין. אני לא עד כדי כך תמים כדי להשלות את עצמי שזה יגרום לו להיפתח בפנייך, אבל אולי זה יעזור לנו למצוא משהו שירגיע אותך. שיעניק לך שקט נפשי כדי שתוכלי להמשיך בחיים שלך מבלי לתהות על מי סקוט מגונן."
"אז גם אתה חושב-"
"אני חושב שמייק הוא חתיכת מזדיין שהעדיף לאבד את החיים של אחותו מאשר את חייו שלו. לא מגיע לו להינות מהספק, אבל אני גם לא אקח על המצפון שלי שאדם חף מפשע יישב על דבר שלא עשה."
"הדבר האחרון שמייק זה חף מפשע! בדיוק כמו שרפאל לא שה תמים."
"ולכן אני צריך הוכחות מוצקות יותר ממילה של מסומם דפוק" אני מהנהנת בשתיקה ומסיימת את הבירה שלי.
קמרון נאנח. "תראי, אני מבין איך את מרגישה ולא הייתי מבקש ממך לעשות את זה לולא ידעתי שזה הסיכוי היחיד לפתור את התיק הזה. את יודעת שאני מעדיף להרחיק אותך מכל זה, יש לך מעורבות רגשית גדולה מדי ו-"
"אני אעשה את זה" אני קוטעת את דבריו, "בשביל קמיל."
הוא מהנהן, "בשביל קמיל."
***
רפאל.
דפיקות חזקות על הדלת מעירות אותי משרעפיי. אני משפשף את פניי וקם באנחה, משלים עם העובדה שהמזדיין שבדלת הרס לי את השינה.
אני מביט בשעון שעל הקיר. 8:48. מה נסגר?!
אני פותח את הדלת ונכנס למקלחת, שוטף מעלי את קורי השינה. מתעלם לגמרי מליסה שעומדת בכניסה ומנסה להביט סביבה בדיסקרטיות שאני לא מפספס.
"במה זכיתי, פרינסס?" אני משעין את זרועי על הקיר בעודי בוחן אותה מלמעלה למטה. היא זעה במקומה, אבל גווה נשאר זקוף. נענית לאתגר.
היא מכחכחת בגרונה, "התנצלות רשמית מהמשטרה" היא מושיטה לי מעטפה לבנה  ואני מגחך בעודי מקמט אותה וזורק לפח שנמצא כמה סנטימטרים מאחוריי. "הם מוזמנים לדחוף אותה לתחת"
"מה קרה לנאום המשכנע שדפקת בפני ועדת השחרורים על הרצון להשתנות?" היא עוקצת בחיוך.
אני מרים גבה, מופתע ששמעה את זה, הרי הגיעה כמה דקות מאוחר יותר, "עף דרך החלון ביחד עם הבולשיט שלך"
"1-0, קסרי." היא נעמדת ומושיטה את ידה ללחיצה, "תשאיר את התחת שלך מחוץ לצרות בזמן הקרוב"
"צרות כמוך את מתכוונת?" אני פולט בלי מחשבה והיא מגחכת בסקסיות שמרעידה לי את הגוף, "תמשיך לחלום. אני הרבה מעל לליגה שלך."
"לגבר מותר לחלום"
"כל עוד תצליח להתרחק מהצרות" היא מתקדמת אל הדלת, "המשחק נגמר, רפאל. אני מקווה שלא אצטרך לראות אותך שוב לעולם. להתראות." היא מחייכת חיוך שמאיר את החדר לפני שהיא מסתובבת ויוצאת מבלי להביט לאחור.
הא, אבל זה לא נכון, נסיכה. המשחק רק התחיל ואני עוד לא עשיתי את המהלך שלי.

אהובות שלי,
קצר, אני יודעת.. אבל אני עדיין קצת חלודה. מאמינה שהפרקים הבאים יהיו ארוכים יותר.
אשמח לתגובות, לילה טוב❤