מחיר הבחירה

פרק 6

פרק 6 -
קמרון.
"היא רקדה מולי. על השולחן" אני אומר, "התקדמתי אליה ורגע לאחר מכן המזדיין יצר מהומת אלוהים כשירה באוויר והם נבלעו בתוך הכאוס שנוצר" אני חוזר על מה שהיה בפני דרק.
"והגופה שנמצאה במשרד?" ג'ולס שואלת.
"קמיל סקוט."
"סקוט כמו מייק סקוט?" אני מוודא שאני מבין במי מדובר.
"כן."
"סיבת המוות?"
"עוד אי אפשר לדעת בוודאות, אבל נראה שהזריקה לעצמה מנת יתר."
"נמצאו סמים בגופה?"
"למרבה ההפתעה, לא"
"מה היא עשתה בחיים?"
"מלצרה ב'דה רוק' בערבים ובבקרים למדה אחיות" ג'ול מנדבת מידע.
"אין ספק שהיא ידעה איך וכמה להזריק..."
****
ליסה.
בסופו של דבר נרדמתי אחרי שעות ארוכות של בכי. יכולתי לחוש בנפיחות בעיניי מכמויות הדמעות שזלגו מהן. לעזאזל. הייתי הרוסה. במפגש האחרון שלנו כעסתי עליה. כעסתי עליה כי הביעה נאמנות ודאגה לאח המטומטם שלה גם אחרי שהוכיח לה אינספור פעמים שהוא חלאה אמיתית ושאינו ראוי לאמון ולעזרה שלה. אבל היא הייתה מטומטמת. היא הייתה נאיבית. היא בחרה להאמין ולראות את הטוב בכולם גם כשהחברה פגעה בה והמשפחה שלה התכחשה אליה. היו לה כל הסיבות שבעולם לצאת דפוקה והיא בכל זאת לא וויתרה. לא לעצמה ולא על עצמה. היא הייתה חזקה וטיפשה ותמימה ונאיבית ונתנה קצת יותר מדי אמון באנשים שלא היו ראויים לאמונה אבל היא גם הייתה בעלת חוסן נפשי ונלחמה גם כשכבר לא נותר לה על מה. הגיע לה שאנקום בשבילה, הגיע לה שאניח לרפאל להרוג את האח המזדיין שלה אבל גם ידעתי שהיא לא הייתה רוצה בזה. היא אהבה אותו יותר משאהבה את החיים עצמם ואירוני ככל שזה יהיה, היא שילמה על האהבה הזאת מחיר כבד מאוד ואני התכוונתי לגבות בשבילה את התמורה גם אם זה יהיה הדבר האחרון שאעשה.
****
"יש לי תוצאות של הנתיחה. רוצים לשמוע?" אמילי שואלת ברטוריות, "אז, כמו שאמרתי. סיבת המוות היא מנת יתר שהוזרקה ישירות לזרוע שמאל שלה, הקטע המעניין הוא שהיד הדומיננטית שלה היא יד שמאל דווקא, אז אלא אם מסיבה כלשהי שאינה ברורה לנו כרגע היא החליטה להזריק עם יד ימין, הייתי מחשבת מסלול מחדש."
"תזרמו איתי רגע," אני אומר, "אנחנו יודעים שקסארי היה במועדון בזמן הרצח, מה אם היא לא הזריקה לעצמה? מה אם מישהו אחר הזריק לה וסידר את זה ככה שזה ייראה כמו מנת יתר?"
"נגיד ואתה צודק, למי יש אינטרס לפגוע בה ככה?"
"קסארי חיפש את מייק מסיבה שאינה ברורה לי עדיין, ומצא את אחותו. התפתח ביניהם עימות שבסופו הוא הזריק לה מנת יתר שהכין מבעוד מועד?"
"זה לא מסתדר עם שיטות הפעולה שלו"
"מה שעוד יותר מחזק את הטענה שלי. משהו השתבש שם והוא נאלץ להגיב"
"בואי נזוז, ג'ולס"
"לאן?"
"הגיע הזמן לחזור לקולג'."
****
"הזדעזעתי לשמוע על מה שקרה לקמיל. הפסד גדול. היא הייתה עילוי. צפינו לה עתיד מזהיר. כמה חבל" אומרת ראש הקורס שלה.
"מה את יכולה לספר לנו עליה?" אני שואל ברשמיות.
"היא הייתה חרוצה, אהובה מאוד, בילתה המון במעבדות, היא אהבה לחקור מחלות ולעקוב אחרי תוצאות בדיקות הדם. למעשה, היא חשבה לעשות את התואר השני שלה בכימיה והדוקטורט שלה אמור היה לעקוב אחרי חולים סופניים ומציאת תרופות למחלות חשוכות מרפא"
"נשמע שהיו לה תכניות לחיים שלמים" ג'ול מעירה.
"אכן היו לה, עד שנכנעה לסם ואפשרה לו להרוס אותה"
"על מה את מדברת?"
"זאת לא הייתה הפעם הראשונה שהשתמשה" אמרה באנחה, "אני מניחה שהתקופה האחרונה הייתה קשה מדי עבורה. הופעל עליה לחץ רב וכנראה שזאת הייתה הדרך שלה להתמודד."
"תסבירי"
"היא זייפה כדורים וגרמה למוות של שלושה מטופלים. היא פוטרה מהסטאז' והייתה אמורה לעלות לשימוע אצל הדיקן בימים הקרובים" אני וג'ול החלפנו בינינו מבטים מלאי משמעות. אין ספק שהמידע החדש משנה את כל התמונה. ואם הכדורים נמצאו בסופו של דבר אצל ליסה, איפה זה ממקם אותה בכל הסיפור?
****
כמה שעות מאוחר יותר:
"מה קורה?" ג'ולס שואלת ומניחה את ידה על כתפי בעידוד, "עדיין מאוכזב ממה שגילית על הברבי?"
"אני לא מאוכזב..." אני משיב באנחה, "אני פשוט מרגיש שאנחנו מפספסים פה משהו. היא בכלל לא בעסקי הרפואה שלא לדבר על כדורים, מה גרם לה לגנוב כמות כזאת, ועוד יותר חשוב, מה גרם לה לזייף כמות כזאת של כדורים?"
"אני לא חושבת שהיא זייפה. לדעתי זה היה יותר בכיוון של סחר ומכר. אולי בכלל היא עבדה עם סקוט. תסכים איתי שהיה לה איפה למכור ויש לה פנים שקשה עד בלתי אפשרי לסרב להן..."
"היא לא הטיפוס" אני מתעקש. אם היה משהו שהסתמכתי עליו בו בעבודתי כבלש זה תחושת הבטן שלי. היא כמעט אף פעם לא אכזבה.
"את-"
"היי חבר'ה," אמילי מתפרצת למשרד שלי, "גיליתי משהו מוזר בקשר לכדורים"
"משהו שמטהר את הברבי של קמרון?" ג'ולס עקצה עם הכינוי המטופש שהדביקה לליסה.
"תשפטו בעצמכם" אמרה בעודה ניגשת לכניסה, "אתם באים??"
על המסך הגדול התנוסס שמה של המרפאה האונקולוגית שהקרבן, קמיל סקוט עבדה בה.
"מדובר במטופלים קבועים שלקחו חלק מקבוצת הניסוי של אנט קינג. אלה רישומי השיחות האחרונים שלה. המתלוננים הם
ג'ורג' סטיל, קאמרון סילבר, ג'סיקה אמארה, סטלה גרהאם א-"
"רגע. אנט קינג זאת לא...?"
"ראש הקורס של קמיל"
"נראה שגם לגברת המזועזעת יש כמה ארנבים בשרוול.."
****
"מה עוד אני יכולה לומר לכם שלא אמרתי?" אנט פותחת את דלת משרדה בפליאה.
"נתחיל באמת ונתקדם משם" ג'ול אומרת בקשיחות, "מה הקשר שלך לליסה מרטינז?"
"לא מכירה את השם"
"יחסית לאישה שלא מכירה אותה, שמך מופיע ברישומי השיחות שלה לא מעט"
"זאת בטח טעות"
"הטעות היחידה היא שלא עצרנו אותך אתמול."
"אין לכם שום עילה למעצר" התריסה כנגדנו.
"אני לא צריך עילה כדי לזיין אותך מהדרך שלי" אני נועץ בעיניה מבט נוקב.
"אני אתלונן עליך-"
"תזכירי לי למסור לך את הפרטים בהמשך." אני אומר בקשיחות, "עכשיו.. אם לא אכפת לך, תובילי את הדרך. או שאצטרך להוביל אותך באזיקים"
****
רפאל.
משהו השתבש. זה הדבר היחיד שעובר בראשי בשעה שאני מציץ מחלון הדירה ומבחין בניידות סמויות. הייתי מפספס אותם בקלות אם לא הייתי עושה דוקטורט בלעקוב אחריהם. היה להם ריח מיוחד שהצלחתי לקלוט מקילומטרים הזוי ככל שזה יישמע. חייגתי לנייד של אנט, מבין שהגבולות נמתחו יותר מדי ושכרגע, זה להרוג את ליסה ולברוח או להסתכן בכך שתדווח עליי ולברוח. היו רגעים בהם חשבתי שהיא לא נראת כמו הטיפוס המסגיר, והיו רגעים מועטים בהם הראתה כמה עמוד השדרה שלה חזק עד כדי כך שפשוט ידעתי שהיא תזיין אותי חזק לו רק תינתן לה האפשרות. ולכן האופציה המובנת מאליה הייתה מוות, משכתי בכתפי, לפחות היא תמות בלי לסבול. ירייה אחת ובזה ייסגר הסיפור של פרינסס. תכונה ערה נראת מלמטה אז אני טוען את האקדח ומחייג לאנט, מחכה מספר צלצולים עד שהיא עונה.
"קלטת כבר היסוס אצלי בעבר." אני אומר בטון קר, "טעית לגביי.."
"אתה לא חייב לעשות את זה" ליסה אומרת בקול שבור, דמעות מכתימות את פניה. קול ירייה מפלח את האוויר, "זה כבר נעשה" אני משיב לה רגע לפני שהשיחה מתנתקת.
****
קמרון.
"קמרון!" הקול של רוג'ר בקט, העוזר של אמילי נשמע מהמסדרון, "קמרון!"
אני מסיר את מבטי מפניה של אנט, "קחי את זה מפה, ג'ול?"
"לך תראה מה קרה לו"
אני יוצא מחדר החקירות ובולם באחת כשגופו החסון של רוג'ר כמעט מתנגש בי.
"קמרון! אתה חייב לשמוע את זה" הוא מתנשף, "פאק.." הוא מתנשף שוב ממאמץ בעודו מוביל את הדרך למעבדה.
"עבדתי על הנייד של קינג, לא מצאתי שום דבר חשוד למעט שיחה אחת למספר שלא מופיע ברשומות"
"מה חשוד בזה? זה דבר שכיח מאוד"
"בדרך כלל אתה צודק ורוב הסיכויים שהייתי מסכים איתך גם הפעם אלמלא הייתי מגלה שהשיחה יצאה לטלפון חד פעמי. התכוונתי לעבוד על זה כשנכנסה שיחה מאותו המספר. מסתבר שזה, ותחזיק חזק, קסארי." הלב שלי מזנק לגרון, "מה הוא רצה?"
"תשמע בעצמך" הוא מפעיל את ההקלטה.
"קלטת כבר היסוס אצלי בעבר." הוא אומר בטון קר, "טעית לגביי.."
"אתה לא חייב לעשות את זה" אני מזהה את קולה הרועד של ליסה. קול ירייה מפלח את האוויר, "זה כבר נעשה" הוא משיב לה רגע לפני שהשיחה מתנתקת.
"לא יכול לצאת מזה שום דבר טוב" אני אומר ומזנק החוצה, "עבודה טובה, רוג'."
****
"אתה בטוח שזה כאן?"
"זאת הכתובת. אבל אני לא מאמין שהוא יהיה פה עדיין"
"חייבים לפחות לנסות" ג'ול אומרת בעודה דופקת על הדלת בחוזקה, "משטרת ניו יורק! לפתוח" היא מסמנת לשוטר שהתלווה אלינו והוא פורץ את הדלת בבעיטה, אני מסמן להם שהשטח פנוי לפני שהם נכנסים.
"פנוי!" אני צועק.
"קמרון..." הקול של ג'ול נשמע מהחדר האחורי. אני מתקדם במהירות אחר מקור הקול ונאנח בהקלה כשאני מבין שהוא לא פגע בה, "אלוהים, ליסה.." אני יורד על ברכיי מולה, משחרר אותה מהאזיקונים ומסיר את הסרט שחסם את פיה, היא מתייפחת מבכי כשאני מושך אותה אל בין זרועותיי, "הכל בסדר עכשיו, בלונדי.. את בסדר. את מוגנת" אני מנדנד אותה קלות, מנסה להרגיע אותה.
"הו.. הוא יצא דרך החלון ואל עבר הסמטה האחורית" היא מנסה להתגבר על חנק הבכי שהשתלט עליה, "תתפסו אותו. זה יותר חשוב... הוא הרג את קמיל"
****
רפאל.
הקפיצה מהמרזב האחרון הייתה קטלנית. כאב חד פילח את רגלי כשהגברתי את קצב הליכתי. לא מהיר מדי כדי שלא לעורר חשד אבל מספיק מהיר כדי לעוף משם כמה שיותר מהר. רעש של סירנות נשמע בדיוק כשבאתי לצאת לכביש הראשי, חזרתי לסמטה, מתקדם במהירות בכיוון ההפוך כשהקול המצמרר של טעינת האקדח נשמע מאחוריי. האטתי את קצב הליכתי, "תעצור. ידיים למעלה. לאט." עשיתי כנאמר לי בתבוסה.
"רפאל קסארי, אתה עצור בחשד לרצח קמיל סקוט וחטיפת ליסה מרטינז. כל דבר שתאמר עלול ואף ישמש נגדך בבית המשפט..."

אהובות,
אם יש משהו לא ברור, מוזמנות לשאול ❤
פרק קצרצר אבל הכרחי... מקווה שנהניתן