מחיר הבחירה

פרק 10

קמרון.
לעזאזל קמרון, איך פישלת. אני מטה את ראשי לאחור על משענת הכיסא וחובט בהגה. איך הגעת למצב הזה?! איך מהעדה המרכזית בתיק שלך האישה הזאת הפכה להיות עקב אכילס שלך?!
כל העניין איתה התחיל לאחר המשפט של קסארי...
"נואל...." אני אוחז בידית הדלת ומבט המום עולה על פניי, "מה את עושה פה?"
"עשיתי טעות, קמי.. לא הייתי צריכה לעזוב כמו שעזבתי. לא הייתי צריכה לעזוב בכלל."
"אני.."
"אני אבין אם לא תרצה לקבל אותי אחרי מה שהיה, אבל לא הייתי מסוגלת לחיות עם עצמי אם לא הייתי באה ואומרת לך את זה... אני.. אני לא.. אני אוהבת אותך, אני אוהבת אותך ואני יודעת שהרגש הזה הדדי אבל אני גם חושבת שאת העבודה שלך אתה אוהב יותר"
"זה לא נכון, נואל... זה פשוט שכשיש לך תפקיד כל כך משמעותי אתה חייב לשים את העבודה לפני החיים האישיים שלך."
אני לוקח את ידה בידי ומביט בעיניה, "אני לא יכול ואני לא רוצה כל פעם להביט בשעון ולפחד מהתגובה שלך.. אני לא בנוי לעזיבות דרמטיות, לחוסר הבנה... היסטריה זה דבר שאני לא יכול לסבול. לא מסוגל להתמודד עם זה ועם זאת אני מבין אותך. אני מבין שזה לא פשוט להיות בת זוג של שוטר, בטח לא של בלש חוקר עם רזומה של מתאבד..." היא מחייכת ומצמידה את ידי לשפתיה, "אני מבינה, אתה צודק... אני לא אעשה את זה יותר. הדאגה העבירה אותי על דעתי ואני לא יכולה להבטיח לך שלא יהיו עוד כמה שגעונות פה ושם אבל אני מבטיחה שתמיד אחזור..."
"יש לך מזל שאני שרוף על הדבר הזה" אני מושך אותה לעברי ומנשק לשפתיה בתאווה.
נאמנה להבטחותיה, השגעונות לא חלפו, ואני נהנתי מקשר של און אנד אוף בלי מחויבויות מיותרות עד שהגיעה ליסה וטרפה את כל הקלפים.
לא התכוונתי לצאת כזה מניאק, אבל לא הצלחתי לעמוד בפני המכשפה הזאת. היא הייתה מכשפת מגע. ברגע שהיית איתה, לא רצית או יכולת לחשוב על מישהי אחרת אלא רק לטבול בגן העדן הפרטי שלה ואם היית מספיק בר מזל, הורשית לחזור לסיבוב שני.
ועכשיו היא מצפה שאחלוק אותה עם היעד אולי הכי גדול שהיה לי בכל הקריירה. זה לא הוגן. החיים לא הוגנים, אני נזכר במה שאמרתי לה.
****
"אתה צריך להחליט איך אתה ניגש לבלגן הרגשי הזה לפני שהעניינים יסתבכו"
"אין מה להחליט, אם זאת ליסה או הקריירה, התשובה ברורה."
"אני עובד על החלאה הזה מספיק שנים כדי להפסיק ועוד לא נולדה האישה שתגרום לי לעצור את הכל בגללה"
"אתה תצטער על זה, בייבי"
"הסיפוק בתפיסתו של קסארי יעלה על כל אורגזמה שאחווה עם אישה."
"לא אמרת את זה כשהורדת את ליסה מהתיק רגע לפני המשפט ומוססת את כל מה שהיה לנו במו ידיך..."
'לא יכולתי לקחת על המצפון שלי את מה שיקרה לה"
"מה שהיה קורה לה אחר כך לא קשור אליך! היא ילדה מספיק גדולה כדי להיות אחראית לגורלה, היו מעבירים אותה לדירת מסתור-"
"רחוקה מכל מי שהכירה ואהבה כדי לעזור לי! איך את חושבת שהייתי מרגיש אם הייתי הורס לעוד אחת את החיים בגלל העבודה שלי?!"
"זה מעולם לא הזיז לך קודם"
"מה אני יכול להגיד? כנראה שהעור שפיתחתי עם השנים לא מספיק חזק"
"או שסוף סוף הגיעה הבחורה שהצליחה לחדור את השריון שלך.." טפחה על חזי ועזבה את המשרד, מותירה אותי עם המחשבות.
****
רפאל.
חופש. אין תחושה מדהימה מזו. תסמכו עליי, שנתיים שלמות בהסגר יגרמו לכם להעריך את המושג הזה הרבה יותר ממה שהייתם מאמינים.
אני מוציא בירה קרה מהמקרר שדי בי דאג למלא לכבוד חזרתי ונזרק על הספה השחורה הארוכה. היא נחה בדיוק מול מסך טלוויזיה שטוחה שדלקה על משחק הכדורסל הלוהט ביותר שראיתי מאז נאסרתי.
כשלקחתי על עצמי את עונש המאסר של ג'יי (ה.כ - ג'ייקוב די בי) לא האמנתי שאסתבך בכאלה צרות ארורות בדמות אישה אחת בלונדינית וחטובה עם אגמים מטורפים במקום עיניים. זה מטורף. הייתי צריך להרוג אותה במקום ההוא לפני שנתיים, אבל משהו בעיניים שלה... המבט הזה... לא יכולתי לפגוע בה.
גם אם הייתה מעידה נגדי בסופו של דבר לא הייתי מסוגל לפגוע בה. עכשיו רתחתי עליה. היא משחקת משחק בליגה שלא מתאימה לה, שגדולה עליה בכל כך הרבה רמות ועם חוקים שידועים רק לה. היא גוזלת ממני את השליטה שאני כל כך צריך ומייחל לה ומטריפה לי את כל החושים עד שבא לי להרוג אותה אבל פאק...
הזין שלי מזדקר רק מהמחשבות עליה. כל אישה הייתה מעמידה לי אותו עכשיו, ורק אישה אחת מככבת לי במחשבות. בת זונה. אני מוציא את הנייד ומחייג לטיפאני. כשהיא עונה בטון מופתע ולהוט אני אומר רק שתי מילים, "בדירה שלי"
****
אני לא מאפשר לה לנהל שיחות חולין. לא בשביל זה הבאתי אותה לכאן. "על הברכיים, טיף" היא פותחת את הכפתורים במעיל שלה ואז את הקשר ומורידה אותו באיטיות מפתה, נותרת בפניי במחוך שחור צמוד עם מחשוף עמוק מאוד שכמעט ולא מסתיר את חזה וחוטיני זעיר מחובר לביריות שחורות ונעליים עם עקבים גבוהים ודקיקים שגבר יהרוג כדי שיינעצו בגבו בזמן סקס.
אני נושך את שפתיי, "מוצא חן בעיניך?" היא מעפעפת לעברי, "לא היית צריכה לטרוח" אני משיב ביובש בעודי שולף אולר מהכרית שבספה וקורע אותו במשיכה אחת חדה, "לא תצטרכי אותו בזמן הקרוב" היא עומדת למחות כשאני נועץ בה מבט מתרה, "אני לא חוזר על הבקשה שלי שוב" היא ממהרת למלא אחר הוראתי ומורידה את מכנסיי, ידיה מלטפות מעל הבוקסר, "כמה התגעגעתי לדבר הזה..."
"תוכיחי" אני משיב ביובש ומתיישב על הספה, עיניה נוצצות והיא מחליקה את לשונה על קצה איברי, ברגע שזה קורה, כמו מכת ברק הזין שלי מתעורר לחיים, היא משחקת בו בידה ואז מחדירה את כולו לתוך פיה, מוצצת בחוזקה, מסתירה את השיניים מאחורי השפתיים ומוצצת במיומנות מטריפה. הפנים של עורכת הדין צצות מול עיניי. לעזאזל. אני מרים ומושך אותה אל חיקי, מנשק לשפתיה ברעבתנות ומשחק בשדיה באגרסיביות אבל זה לא עוזר. היא לא יוצאת לי מהראש. אני מסובב אותה בכעס, משפד אותה על איברי ומושך בשיערה, נושך את צווארה ומשחק בשדיה בזמן שהיא נעלה מעליי בפראות, ידה מלטפת את איברה במהירות והיא גונחת בפראות. מתחשק לי להשתיק אותה בסטירה. אני לא יכול לסבול את הגניחות החזקות האלה. הן נשמעות מאולצות.
היא גומרת בצעקה ופניי מתכווצות בכאב והשלמה כשאני גומר עם הפנים של הברבית היפייפיה שרודפת את חלומותיי.
"ברוך שובך, נץ.." טיפאני מתנשמת.
מבלי לזכות אותה במבט נוסף אני קם וצועד אל המקלחת, "תתלבשי"