מחיר הבחירה

פרק 9

ליסה.
דלתות האולם נפתחות עבורנו ואנחנו יורדים במדרגות בשקט מופתי, אני לא מצליחה לנשום והקשר שבבטני הולך ומתהדק מהקרבה שלי אל האדם המתועב הזה. לעזאזל. אם הוא רק היה סקסי פחות .... השנתיים האלה עשו לו רק טוב אם זה בכלל אפשרי, האימונים חיטבו אותו והשעות בשמש צרבו את עורו והפכו אותו לחתיכת מחזה משובב. ואז פניה היפות של קמיל עולות לנגד עיניי ואני צריכה לעצור את עצמי מלדחוף אותו מכל המדרגות ולגרום לו לנזק בלתי הפיך.
עם המדרגה האחרונה אני פונה ימינה ומתרגלת נשימות. קטנות. שקטות. את יכולה לעשות את זה, ליסה. תנשמי. הצעד הראשון בתכנית שלך עבר חלק.
אני לוחצת על השלט הקטן במפתחות שלי ואורות המאזדה היפה שלי מהבהבים אליי בצליל חלש. ברגע שידי נוגעת בידית הדלת, צל גדול מאפיל על השמשה מאחוריי, הוא מניח את ידו, חוסם לי את המעבר ומסובב אותי לעברו כשידו על מותני, "הבהלת אותי!" אני נוזפת ברפאל בטון מבוהל.
"רוצה לספר לי מה  המשחק שלך?" מבטו הקטלני קודח חורים בתוכי.
"שום משחק. אגב, לא היה הורג אותך לומר לי תודה. עבדתי קשה כדי לשחרר אותך."
הוא מתקדם לעברי ומושך את שיערי בחוזקה, "נולדתי אתמול, ליסה?" עיניו נעוצות בפניי ואני מאלצת את עצמי להסיט מעט את עיניי כי נדמה לי שהוא יכול לראות לתוכי ולקרוא את כל הדברים שעוברים לי בראש בקשר אליו. הוא דופק על גג המכונית ומקפיץ אותי בבהלה,
"היית העדה המרכזית של ריינולדס! פתאום העדות שלך בוטלה ואז את באה ומופיעה בתור עורכת הדין שלי, אני נראה לך מטומטם?!"
אני מושכת בכתפי בעודי מישירה את מבטי לעברו, מה יכולתי לומר לו? שקמרון הוריד אותי מהתיק כי חשש לחיי? "מה אני יכולה להגיד? אנשי חוק אף פעם לא היו הטעם שלי."
הוא ממשיך להביט בי רגעים ארוכים ואז נופף מולי באצבע מזהירה, "תשמרי מרחק ממני, כלבה!" אני צופה בזעזוע איך הוא יורק ועובר אותי כאילו הייתי פאקינג אוויר. בן זונה... אתה עוד תתחנן שאשאר לצידך. אתה תתאהב כל כך חזק וכל כך עמוק, עד שלא תצליח להסתיר ממני דבר. נולדת למות מידיי. מי שמשחק עם גפרורים שלא יתפלא למה הוא נדלק...
****
קמרון.
אני צופה בחדשות ולא מאמין למראה עיניי! פאקינג מטומטמת! מה היא עשתה?! אני משלב את אצבעותיי על עורפי ונושם עמוק, "בת זונה!!!" אני פולט בזעם ומעיף את כל מה שיש לי על השולחן.
"תירגע, קמי, בייבי," ג'ולס אוחזת בזרועותיי, מנסה להרגיע אותי בזמן שכל השוטרים האחרים בוהים בי המומים, "על מה אתם מסתכלים לעזאזל?! אם הייתם עושים ת'עבודה המזוינת שלכם לא היינו במצב הזה עכשיו!"
"מה הולך פה?!" דרק יוצא ממשרדו ושואל בקול חמור.
"כלום, פאקינג כלום" אני מרים ידיים בכניעה וחוטף את הג'קט שלי לפני שאני יוצא מהתחנה בסערה.
אני מוציא סיגריה ומדליק אותה, שואף את הרעל הארור עמוק אל הריאות, ומשאיר אותו שם מספיק זמן עד שישרוף, שלא אצליח לנשום, שיקרה משהו שיגרום לי להתעסק במשהו אחר ויחזיר אותי למציאות מפני שאני על סף קריסה. מה. עשית. מטומטמת?!
"חכה רגע, קמרון, לאן אתה הולך?!" ג'ולס יוצאת אחריי מתנשפת, אני זורק את הסיגריה ומכבה אותה עם העקב, "לאיפה נראה לך?!"
"אני אבוא איתך"
"לא"
"בטח שכן"
"אני צריך לעשות את זה לבד. מישהו צריך להסביר לילדה המטומטמת הזאת את הטעות שהיא עשתה!"
"וזה לא יהיה אתה! בטח שלא בגרסה הזאת של עצמך"
"בגרסה הזאת של עצמי?!"
"אתה נראה כמו רוצח. כמו אחד שכל העולם יושב בכיס הקטן שלו"
"וזאת בדיוק הגרסה שצריכה להבהיר לה את זה!"
אני עולה על הניידת מבלי לחכות לתשובה ונוסע משם בחריקת בלמים.
****
ליסה.
דפיקות חזקות על הדלת מפריעות לי להתקלח בשקט. הולי קראפ. זה בטח קמרון. הייתי צריכה לנחש שהוא יבוא ברגע שיוודע לו. אני נאנחת לפני שאני אוחזת בדפנות האמבטיה וקמה באיטיות, עוטה על עצמי חלוק לבן וממהרת אל הדלת. הדפיקות הולכות ומתחזקות ואני מתחילה להתרגז, "רגע, רגע! אני באה, לא צריך לשבור את הדלת!" אני פותחת את הדלת בתנופה, בדיוק ברגע שקמרון מרים את ידו כדי לדפוק שוב, "מה הבעיה שלך?!" אני מתעצבנת.
"מה הבעיה שלי?!" הוא נכנס פנימה מבלי לחכות להזמנה שלי וטורק את הדלת, "את הבעיה הגדולה והארורה ביותר שלי!"
"אז שמעת..." אני משיבה בקרירות מעושה, רואה איך הוא עומד לאבד את העשתונות מהאדישות שלי.
"הייתי מאוד ברור בכל השיחות שהיו לנו בנושא בשנתיים האחרונות! סיכמנו שאת סומכת עליי ונותנת למשטרה לעשות את העבודה!"
"לא, אתה סיכמת את זה עם עצמך! לי לא זכור שהסכמתי לקשקוש הזה!"
"אני יכול לעצור אותך עכשיו על שיבוש הליכי משפט!"
"תעשה את זה! שנינו יודעים שעד שנגיע לניידת כבר תקבל הוראה לעצור את הקרקס הזה!"
"את בלתי נסבלת, באלוהים! את גומרת אותי" הוא מתפרץ בזעם טהור שלא ראיתי בו מעולם, "את חושבת שזה משחק! חיים של הרבה אנשים תלויים במעצר הזה!"
"גם החיים שלי!" אני משיבה בשלווה, "וכבר אמרתי לך שכל עוד אני נושמת, המזדיין הזה ישלם על כל דקת סבל שקמיל עברה"
"הוא יכול להרוג אותך!!!!"
"שיהרוג! המוות לא מפחיד אותי, אתה לא מבין?!" אני מתפרצת בזעם.
"אני לא אסלח לעצמי אם יקרה לך משהו בגללו"
"אל תיקח על עצמך את הגורל שלי, כל אחד ערב לחיים שלו ואני את שלי חרצתי הבוקר."
"אני לא מוכן לזה.." הוא אומר בטון שקט ומתקרב אליי, ידיו אוחזות בפניי משני צידי ראשי והוא נועץ בי את עיניו, "אני לא אסלח לעצמי אם יקרה לך משהו, בלונדי"
"שיקרה מה שצריך לקרות" אני אומרת מבלי להסיר ממנו את מבטי, "שנתיים שאני מתכוננת רק לרגע הזה. אני כבר לא מפחדת."
"אבל את צריכה..."
"אני לא רוצה להתעסק בזה כשאתה איתי..." אני מתרוממת על קצות האצבעות ונושקת לו בעדינות, "כשאתה פה אני רוצה לשכוח..." עוד נשיקה, "להרגיש..." נשיקה, "ל-" מילותיי גוועות על שפתיי כשהוא כובש את פי בתשוקה טהורה, "את תהרגי אותי, ליסה..." הוא מרים אותי עליו תוך כדי נשיקה, אני כורכת את רגליי וידיי סביב צווארו ונאנחת כשהוא קובר את ראשו בשקע צווארי.
הוא זורק אותי על המיטה בחדר השינה ועולה מעליי על ברכיו, פותח באיטיות את הקשר של החלוק. שפתיו מרפרפות על עצם הבריח שלי ומטה, אל גבעות שדיי, בטני, צלעותיי, לשונו טובלת בטבורי גורמת לי להיאנק ולהתקמר תחת מגעו לפני שממשיכה את מסעה המטריף והמתסכל, הוא מתעלם מהאזור הכי חם בגופי והיחיד שקורא לתשומת ליבו ומרים את רגלי, שפתיו מנשקות את קרסולי ועולות מעלה, לשונו מלקקת מאחורי הברך ומבטו החודר מדביק אותי למקומי ומאלץ אותי להפסיק לזוז, "בבקשה..."
"בבקשה מה?!"
"בבקשה תזיין אותי..." אני מתחננת כששפתיו על ירכי הפנימית ואגודלו מסתובבת על הדגדגן שלי, הוא מחדיר לתוכי את לשונו ואני כבר לא זוכרת איך קוראים לי או מה אני עושה...
"זה לא הוגן" אני רוטנת כשאני יורדת מהגל שאחרי האורגזמה.
"החיים לא הוגנים"
"אתה לא יכול להעניש אותי עם סקס"
"קיבלת מה שרצית, לא?" הוא נושף עיגולי עשן מהסיגריה.
"לא!" אני מתפרצת, "תדבר איתי, קמי..."
"מה את רוצה שאגיד לך?!" הוא נאנח.
"תגיד לי שאתה מבין למה אני עושה את זה, שאתה איתי, תגיד לי ש-"
"את מבקשת ממני לשקר לך ואני לא יכול לעשות את זה!"
"למה באת לפה?!"
"להתעמת איתך!"
"בולשיט! אם זאת הייתה הסיבה העיקרית לא היית במיטה שלי עכשיו!"
הוא כובש את פניו בין ידיו, "נואל זרקה אותי"
"אז אמרת לעצמך נלך לליסה שתרים לנו קצת את הגבריות?!"
"זה לא ככה..."
"זה בדיוק ככה! מניאק מחורבן, עוף לי מהבית"
"ליסה-"
"עוף לי מהבית!" הצרחה שלי מהדהדת מהקירות, "אני לא רוצה לראות אותך יותר חתיכת חרא!"
"באתי לפה כי את האדם היחיד שרציתי לראות-"
"תמכור את השקרים האלה לזאת שתאמין בהם! אני לא מאמינה איך נפלתי בזה שוב..." הוא קם מהמיטה והתחיל להתלבש, מבטו נעוץ בפניי ועיניי מבריקות מדמעות עצורות.
"ליס..." הוא מלטף את פניי, "זה לא ככה, אני נשבע..."
"אז איך זה?! בוא, תסביר לי כי אני לא מצליחה להבין איך זה!"
הוא נאנח, "א-"
"שכבת איתה?" הוא מרכין את מבטו, "סקס פרידה"
"אז זה כן.." אני אומרת וכבר לא מנסה להסתיר את הדמעות, וכעת הן זולגות על פניי בחופשיות, "אני מצטער.."
"אל תצטער. אין לך על מה."
"גרמתי לך לאבד את האמון בי"
"אישה לא יכולה לאבד את מה שלא היה שלה מלכתחילה.." הוא מוסיף להביט בי רגעים שנדמים לי כמו נצח לפני שהוא מסתובב ויוצא מביתי. אני סוגרת את הדלת אחריו ונשענת עליה, מניחה לדמעות לזלוג על פניי בחופשיות. אבל אולי זה בסדר, אחרי הכל. החיים שלי לא יהיו שייכים לי עוד הרבה זמן והדבר האחרון שאני צריכה עכשיו הוא להסתבך רגשית במשהו שגם ככה לא יהיה לו עתיד.

תגובות??❤