Forbidden Relationship

פרק 59-

רעשים ואורות. אור מסנוור. הרעשים היו לא ברורים. ניסיתי להתרכז ברעש, אבל עדיין לא יכולתי להבין. ריח מוזר ומוכר הציף את האף שלי. ניסיתי לזוז אבל הגוף שלי הרגיש כאילו הוא שוקל מיליוני קילו.

הרגשתי לחץ על היד הימנית שלי ואז על היד השמאלית- לפחות חשבתי שזה היד שלי. במצב שלי, אני לא בטוחה בכלום. אני בכלל לא ידעתי איפה אני נמצאת. או למה לא יכולתי להבין את הרעשים ששמעתי. ומאיפה האור המסנוור שמתחיל כבר לעצבן בא.

התקשתי לפתוח את עיניי. ממה שידעתי, יש מצב שחטפו אותי שוב פעם. אולי קרה משהו ושון הצליח שוב פעם להתחמק. המחשבה עוררה בי פחד. סוף סוף, הצלחתי לפתוח את עיניי אבל ישר סגרתי שהאור המסנוור נהיה הרבה יותר מסנוור.

אחרי שמצמצתי כמה פעמים וניסיתי לגרום לעיניים שלי להתרגל לאור, הסתכלתי מסביבי. קיר לבן, וילונות לבנים, תקרה לבנה... סובבתי את ראשי הצידה והעיניים שלי קלטו מכונה גדולה שעושה רעשים של ביפים. קול קטן יצא לי מהשפתיים כששמתי לב שאני נמצאת בבית חולים. אחרי זה, הקלה עברה בי- זה אומר שאני בטוחה.

העיניים שלי ירדו למטה, אל היד שלי, איפה שהאינפוזיה הייתה. עשיתי פרצוף וישר סובבתי את ראשי. אני לא אוהבת מחטים. העיניים שלי נפתחו כשהסתכלתי על ידי השנייה. לא היה מחט אבל היה משהו אחר, או יותר נכון, מישהו אחר. מר. הייווד היה שם ישן, ראשו היה מונח על המותן שלי.

ניסיתי לשבת אבל הייתי צריכה הרבה יותר כוחות ממה שיש לי. וויתרתי ונשכבתי חזרה. קול קטן של כאב יצא לי מהשפתיים כשהנחיתה שלי גרמה לראש שלי לכאוב. למה אני כל כך עייפה? כיווצתי את עיניי בחוזקה, וניסיתי להיזכר מה קרה. מייקי דקר אותי, ואז יריתי בשון, ואז מה...? התעלפתי?

התחלתי להרגיש עקצוצים על היד שמר. הייווד ישן. אחרי כמה רגעים, הרגשתי שהכאב הוא כמו דקירות קטנות. באיטיות, התחלתי לפתוח ולסגור את כף היד שלי. זה לא עבד. מר. הייווד חייב לזוז.

"מר. הייווד?" מצמצתי בהפתעה כשהקול שלי יצא מחוספס. השתעלתי וניסיתי שוב פעם. "מר. הייווד?"

הוא סובב את ראשו הצידה. "ממ," הוא מלמל והשאיר את עיניו עצומות.

"היד שלי נרדמה... אתה יכול לזוז?"

"בעוד רגע, הולי," הוא הגיב והניח את ראשו בתנוחה יותר נוחה על היד שלי. אחרי רגע, העיניים שלו ישר נפתחו והסתכלו עליי. הוא התיישב במהירות וחלק משיערו נפל על פניו. "הולי?"

צחקקתי על התגובה שלו ועל השיער המפוזר שלו. "בוקר טוב היפיפייה הנרדמת,"

"הולי," הוא חזר על עצמו בקול של הקלה. הוא הסתובב, לחץ על משהו על המכונה שהייתה ליידי, לפני שמבהירות זז קדימה זרק את ידיו לעברי, והקריב את גופו אליי. הוא הניח את ראשו על הכתף שלי וליטף לי את הכתף. "תודה לאל... תודה לאל."