Forbidden Relationship

פרק 1-

"נייר או פלסטיק?"

"נייר."

המוכר הביא לי מבט מצער. "נגמר הנייר. פלסטיק זה בסדר?"

"אני מניחה" עניתי עם חיוך יבש. אם הוא ידע שאין נייר למה בכלל להציע?

המוכר ישר שם את המצרכים שלי בתוך שתי שקיות פלסטיק. עשיתי פרצוף כשראיתי שהוא שם את הלחם מתחת לבננה. הוא לא ידע שהלחם צריך להיות או למעלה או בשקית נפרדת?

"שיהיה לך לילה נהדר" הוא אמר והביא לי את השקיות.

הייתי מפגרת, במקום ללכת לקנות מצרכים בשלוש בצהריים כמו שתכננתי, במקום ישבתי על המחשב והייתי באינסטגרם ובדקתי אימיילים. אבל לא, לאינסטגרם יש את העוצמה לבזבז לך את הזמן מבלי שאתה אפילו שם לב, וכשכן שמתי לב, השעה הייתה שש בערב. רמז למה אני עכשיו קונה מצרכים כשחשוך בחוץ. ועוד יותר מעודד, אמא שלי הייתה כרגע עם האוטו היחידי שלנו אז הייתי צריכה ללכת ברגל.

בדיוק כשיצאתי החוצה מהחנות רוח חזקה תקפה אותי. היה לי עור ברווז והצמדתי את הסווצ׳רט קרוב יותר לגופי. עשיתי את דרכי הביתה, קצת לחוצה מהחושך. בגלל שהעולם כל כך משוגע, אני יודעת שהמצב הביטחוני לא משהו ובמיוחד לא כשילדה מתבגרת הולכת ברחובות בלילה לבד. דברים איומים קרו לילדות המתבגרות האלה בסרטים . וברגע זה, אני מרגישה שאני אחת מהן.

למזלי, לא הייתי צריכה לעבור באזור המפחיד של העיר, יש דרך אחרת. כשעברתי מסביב לאזור המפחיד שמעתי צעקה. הנשימות שלי התגברו וקפאתי. ניסיתי להקשיב על מה האנשים דיברו. היה דממה, חוץ מהנשימות הכבדות של האנשים. זה היה נשמע כאילו הם ממש לידי. לאט עשיתי את דרכי לשם.

"אתה לא מתכוון להילחם חזרה?" קול עצבני דרש.

"אמרתי לך," קול אחר נשמע עם טון רגוע. "אני לא נלחם יותר"

שמעתי צחוק. "כן. אני גם ממש מאמין לזה. אם אתה לא נלחם חזרה אתה פשוט תיתן לנו להרביץ לך מכות רצח"

הפה שלי נפתח בהפתעה מהתגובה של האיש הרגוע. הוא רצה שיתקפו אותו? מי שזה לא היה , הוא היה נשמע מאיים. לקחתי כמה צעדים אחורה, אם הולך להיות פה מכות, אני לא רוצה להיות חלק בזה. אבל אם אני אברח, מה יקרה לאיש הרגוע? זה לא נשמע שהוא הולך להילחם חזרה. אם משהו קורה, אני לא אסתבך על כך שראיתי את הכל וברחתי? או שלא ניסיתי לעצור את זה?

"מה שתרצה" הבחור אמר. היה שקט.

לקחתי נשימה עמוקה ובניתי לי קצת אומץ. "רגע!" דרשתי והסתכלתי בכיוון של הקולות.

הנשימות שלי נתקעו בגרון שלי כשראיתי את האנשים. קבוצה של חמש גברים היו מסביב לבן אדם אחד. הבחור שהיה באמצע, סובב את ראשו לכיווני, אז הדבר היחידי שיכולתי לראות היה השיער החום כהה שלו. הגב שלו היה בכיווני בזמן שכל הבחורים הסתובבו לכיווני. קפאתי. מפגרת, מפגרת, מפגרת. תזוזי אמרתי לעצמי ונשכתי את הלחי. למה לא התקשרת למשטרה? למה את לא בן אדם שפוי?