מנקודה זאת הפרקים התבלגנו אז תסתכלו על המספר פרק.
נ.מ-הרמיוני
אני ורון נכנסנו לחדר המועדון וראינו את הארי שוכב על הרצפה ישן ולא הבנו מה קרה. רון העיר אותו והארי מלמל מילים כמו "שומר... אני... פרסי... כתף..." אז העלנו אותו למיטה בחדר שלו והוא הלך לישון תחת שמירתו של רון.
אחרי כמה דקות חזרתי והוא היה ער, רון היה כועס ושאלתי "מה קרה?", "פרסי עילף אותו בלי סיבה בחדר המועדון. אמרתי לך שהוא מרושע " ענה לי רון.
"האמת שאתה הערצת אותו עד שגילית שהוא נכדו של וולדמורט" עניתי לרון.
פתאום מקגונגל נכנסה לחדר ואמרה "ראיתם את מר ג'קסון או מיס צ'ייס?" "לא" ענינו אני ורון אבל הארי אמר "בחמש בצהריים הוא עילף אותי בלי סיבה במועדון" "זה היה לפני כשעה מר פוטר. בשעות אלה הוא בטח בביתו כי לפני חצי שעה הוא נעלם". "זה במרחק אוקיינוס שלם, איך הוא הצליח כבר להגיע הביתה?!?!" "אני אספר לכם משהו שלא ידעתם קודם.
פרסי ואנבת' הם ילדי אלים, ובמקרה שלנו אלים יווניים, יש להם יכולות מדהימות כמו שליטה במים, דיבור עם סוסים וינשופים ועוד כמה יכולות יוצאות מגדר הרגיל" "מה?!?!" שאלנו שלושתנו והיא ענתה "לעוד מידע אתם יכולים לפנות לדמבלדור, הסיסמא היא שוקולד צ'יפס, אבל אני לא אמרתי לכם אך זה".
היא הלכה ואני לא האמנתי למשמע אוזניי, האלים קיימים, אנחנו לא בעלי הכוחות היחידים בעולם, זה לא אפשרי. הארי קטע את מחשבותיי ואמר "אני הולך לדמבלדור, מי בא איתי כדי שלא אפול באמצע המסדרון?" "אני" אמר רון והוספתי "גם אני".
YOU ARE READING
פרסי והארי
Fantasy-|אני ראיתי דברים דומים להתחלה שלי בהרבה סיפורים ובגלל זה אני לא יודעת למי לתת זכויות יוצרים על זה|- דמבלדור מגיע עם תפנית מפתיע (על מי אני עובדת בטח כולכם יודעים) שמשנה את פני חייו של הארי
