My queen 👑

0.3

״זו המטלה הראשונה שלכם לתחילת הלימודים, אני מצפה לעבודות מסודרות, בכתב ברור ומסודר והשקעה שלא נגמרת״ קבעה מיכל המורכ להיסטוריה וסגרה את הספר שלה.

״אתם יכולים לצאת להפסקה שלכם, בדיוק״ היא אמרה וחיכתה מעט.
״עכשיו״ היא צעקה בדיוק כשהצילצול נשמע וחייכתי לעצמי.

״עבודה על השבוע הראשון?״ נוי אמרה בייאוש והתיישבה לידי.
״תאכלס זה לא כזה נורא, עבודה של 3 דפים״ טל הוסיפה.

״אפשר להסתדר עם זה.״ קבעתי.
״אבל עם זה אי אפשר להסתדר,״ הוספתי בייאוש והסתכלתי על 2 בנות שגילגלו סיגירה בכיתה.

״שיהיה להן לבריאות״ טל צחקה.
״הריח של הסיגריות בידיים״ מלמלתי בגועל. אם יש משהו שאני שונאת זה ריח של סיגריות זה נדבק לבגדים לגוף, לשיער!

״האמת שאלה שתי בנות שאני מכירה״ נוי אמרה וחייכה אליהן.
״מה זאת אומרת?״ שאלתי.
״הן הבנות שהכרת בחופש?״ טל שאלה גם ונעדמתי כשאני מכניסה את הספרים לתיק הגב שלי.
״כן״ נוי אמרה והן עשו לה שלום.

״נו באמת״ מילמלתי בגיחוך. ״מה הבעיה?״ נוי שאלה וטל נאנחה.
״שום בעיה. תכף תגידי לי שגם את מעשנת״ אמרתי בעקיצה והיא גילגלה עיניים.

״תפסיקי להיות ביקורתית על כל דבר״ היא אמרה בעקיצה בחזרה וצחקתי בזילזול.
״זה שהן מעשנות לא עושה אותן פחות טובות ממך״ טל הוסיפה.

״זה לא ביקורתיות, זה סטנדרטים״ אמרתי בבוז והעברתי מבט על הבנות ממול.

״אווץ׳ ״ נוי אמרה וצחקתי.
״את מכירה אותי, יש דברים שהם בלתי נסבלים עבורי״ קבעתי.
״וזה אחד מהם״ הוספתי בחיוך.

״טוב אפשר ללכת כבר לחדר אוכל?״ טל אמרה בייאוש ונוי צחקה.
״כן אפשרי״ מילמלתי ויצאנו יחד לכיוון החדר אוכל.

נוי וטל הלכו לקחת אוכל בזמן שקניתי חטיף אנרגיה מהמכונה והתיישבתי באחד השולחנות.

״שלום לך,״ שמעתי קול גברי מאחורי. התעלמתי והתעסקתי בפלאפון שלי.
הרמתי את הראש כשהרגשתי מישהו מתיישב ממולי.
״רצוי לענות כשאומרים לך שלום,״ הוא אמר. בחנתי אותו, הוא משכבת י״ב. נראה נחמד. אבל לא משלנו.

״אני לא מכירה אותך. למה שאני אגיד לך שלום?״ שאלתי בבוז והוא צחק עם עצמו.

״קשה להשגה. אהבתי״ הוא קבע והסתכלתי עליו במבט עקום.
״תקשיב אתה באמת לא בכיוון״ אמרתי לו באי נוחות וסגרתי את הפלאפון שלי.
הוא הסתכל עלי בשאלה, ״בבית ספר הזה יש מעמדות ויש סוגים מסויימים של אנשים ואתה יוצא מאזור הנוחות שלך, אני מציעה לך לחזור אליו״ קבעתי והוא הסתכל עלי בבוז.

״הבנתי אותך״ הוא אמר והסתכל עלי למשך עוד כמה שניות ונעמד.
״נראה לי שאת קצת לא בכיוון,״ הוא אמר והרמתי אליו את המבט.

״אתה עדיין פה?״ שאלתי בגיחוך והוא חייך אלי.
״את חושבת שאת שונה כי יש לך כסף? או כי את מתלבשת קצת יותר טוב מאיתנו אז את-״

״צודקת״ ליאן קבעה ונעמדה מאחוריו.
״אם תטריד שוב את חברה שלי, אני מבטיחה לך שהמלגה המסכנה שקיבלת לפה כי אמא ואבא לא הצליחו לממן לך לימודים, אני אשרוף לך אותה ומהר מאוד תחזור לבית ספר הציבורי שאתה רגיל אליו״ היא קבעה וחייכה אליו.
השפלתי את המבט והתעסקתי בציפורניים שלי, ליאן יכולה להיות קצת רעה לפעמים.

הוא גיחך וחזר לשבת עם חברים שלו.
״תגידי לי תודה אחרי זה״ היא אמרה והתיישבה לידי.
נאנחתי בגיחוך, ״את לא חושבת שקצת הגזמת?״ שאלתי.

״ממש לא״ היא אמרה מופתעת והסתכלה עלי, הסתכלתי עליה בחזרה והרמתי את הגבות, ״הגזמת״ קבעתי והיא חייכה אלי ברוך, טל ונוי התיישבו בשולחן כשהן צוחקות ביניהן.

״יש אנשים שכדאי שילמדו את מקומם בעולם ובמיוחד בבית ספר הזה, את לא צריכה להרגיש באי נוחות רק בגלל שהאוכל חינם הזה מרשה לעצמו״ היא קבעה.
באתי לענות לה ונוי קטעה אותי, ״על מי אתן מדברות?״ היא שאלה.

״בכללי, על כל התלמידי מלגות פה״ ליאן אמרה וחתכה את התפוח שלה.
״יש לך משהו נגד זה שהוסיפו לפה תלמידי מלגות?״ היא שאלה בכעס.

״תפסיקו כבר אתן מגזימות״ טל אמרה בכעס.
״כן״ ליאן אמרה והסתכלה על נוי במבט חודר.

״ולך יש בעיה עם זה?״ נוי פנתה אלי, הרמתי את המבט אליה וחייכתי חיוך קטן.

״את אחת מהחברות הכי טובות שלי ואני מאוד אוהבת אותך, אבל אבא שלי לא משלם 6,000 שקל בחודש כדי שאני אהיה כמו כולם״ קבעתי. ידעתי שזה יפגע בה אבל זו הדעה שלי וכולם יודעים את זה ואני לא אגיד משהו אחר רק כדי שהיא תרגיש בנוח.

״את מודעת לזה שגם אני פה על מלגה נכון?״ היא שאלה בכעס.
״כן. אבל את על מלגת השתתפות שזה עוד סביר, הם פשוט נכנסו לפה כאילו מישהו חייב להם משהו.״ עניתי.

״ואו״ נוי מילמלה.
״זה לא בקטע רע, אבל ההורים שלו כל שנה מכיתה א׳ תרמו לפה אם זה את הספריה או ציוד חדש לחוגים,״

״או מרגש חדש שאבא שלי בנה, רק מציינת״ ליאן קטעה אותי בחיוך.

״אמא שלי עושה נשפים כדי לתרום את הכסף לבית ספר ובסופו של דבר מביאים ושוב אני לא מדברת עלייך, את כל הערסים והפרחות לבית ספר שלנו״ אמרתי.

״טוב מספיק כבר לדבר על זה,״ טל אמרה בכעס.
״את פשוט מרגישה לא בנוח כי את באותה דעה כמו שלנו, פשוט לא נעים לך להגיד אותה״ ליאן אמרה לה והתעסקתי בחטיף שלי.

״לא. אני פשוט רוצה שנאכל צהריים בכיף, זה אפשרי?״ היא שאלה את ליאן בכעס.

״הכל אפשרי לאנשים מסויימים״ ליאן ענתה לה בחיוך ונגסה בתפוח שלה.