My queen 👑

פרולוג

ישבתי על הנדנדה בחצר הסתכלתי על הפרחים החדשים שאמא שלי נתננ לגנן לשתול.
אלו היו ורדים לבנים ואדומים. חם לי. בכל זאת אמצע הקיץ.
השיער שלי עף ביחד עם הרוח כשהיא פגעה בגב שלי וצמרמורת עטפה אותי.

הסתכלתי על הורדים והייתי די שקועה בעצמי. בקרוב החופש הגדול נגמר ואני עולה לכיתה י״א, התחלה חדשה.

קוראים לי רומי אלחרר, אני עוד 3 חודשים בת 17 ועולה לכיתה י״א.
להורים שלי קוראים אולגה ונתי אלחרר, אמא רוסיה אבא מרוקאי. השילוב המנצח.

אבא שלי הוא אחד מהאנשים הכי מבוססים בישראל נכון לשנת 2018.
אני ללא ספק הילדה של אבא שלי הוא אהבת חיי ואני אהבת חייו.

החיים שלי הם מאוד מורכבים ומצד שני הכי פשוטים שיש, תמיד הייתי הילדה המפונקת, אני התינוקת של המשפחה שמעליי יש לי שני אחים בוגרים, תמיד קיבלתי כל מה שרציתי ושמרו עלי מכל משמר, ההנאות שלי זה לצאת עם חברות למסעדות הכי יקרות שיש, כמובן סטורי, שופינג וטיסות לחול.
מזה מורכב כל האינסטגרם שלי בעצם.

אמא שלי היא רואת חשבון ואבא שלי מתעסק בבורסה, לאחי הגדול קוראים מתן הוא בן 28 ומנהל בעסק של אבא שלי וחי את החיים שלו עם המשפחה הקטנה שהוא יצר לעצמו.

ולאחי האמצעי קוראים תהל, הוא בן 20, לא גוייס עקב בעיות בריאותיות ויש לו פיצוציה משלו, מן עסק קטן שהוא מנהל ביחד עם חבר שלו.

מן הסתם שאני יותר קרובה לתהל מאשר למתן, למתן כבר יש שני ילדים קטנים הוא נשוי וגם לפני זה אף פעם לא היה באותו ראש כמו שלי ושל תהל.
ותהל לעומת זאת אני מרגישה יותר פתוחה איתו, לשתף ולהתעייץ איתו בדברים, כי הוא כמעט באזור הגיל שלי והוא מבין מה אני עוברת.

אני לא דומה לאף אחד במשפחה שלי, אולי קצת לאמא שלי. יש לי יופי הרבה יותר עדין מאשר לאחים שלי או לאבא שלי.

אני מפונקת מאוד, אין טעם שאני אנסה להסתיר או לייפות את זה.
אני לא אוהבת לקבל לא כתשובה ואני קצת מלכת הכיתה. אני אוהבת דרמה וליצור דרמה, אני אוהבת באלגנים ואקשן.
ואני קצת יותר מדי מושפעת מסרטים הוליוודים. החברות הכי טובות שלי הן טל ונוי, כל השאר מיותרות.

המוצר איפור שאני הכי אוהבת הוא מסקרה, אני בחיים לא אצא בלי בושם בתיק ואני כן חושבת שצריך שבנות ישראליות ילכו יותר על עקבים, לעבודה, לקניון לכל מקום אפשרי.

אני אוהבת בגדים ואוהבת תשומת לב, אני אוהבת שדברים סובבים סביבי ועוד יותר להרגיש נערצת. ואני קצת נרקיסיסטית, ממש בקטנה.
השיעור שאני הכי אוהבת הוא היסטוריה ולפעמים גם קצת ספרות.

אבל די לדבר עלי.
הסיפור שלי מתחיל ביום הראשון ללימודים.

״חיים שלי״ נוי צעקה ורצה לכיווני, חייכתי חיוך ענקי והנחתי את הליפגלוס על השולחן וחיבקתי אותה בחזרה.