שִׂימֵנִי כַחוֹתָם עַל לִבֶּךָ

פרק ראשון

"היי! הכניסה לבנים מאחורי הקלעים ולמופע בכללי אסורה" רטנתי בכעס לעבר הבחור שהתדפק כמו מטורף על דלת הכניסה האחורית
"אל תתערבי בעיניינים שלא לך ואל תגידי לי מה לעשות" דחף אותי ופתח את הדלת לרווחה עד הסוף
אני, עדיין המומה מהדחיפה הצלחתי להתעשת במהירות
"אם זה לא היה התפקיד שלי, לא הייתי עוצרת בעדך אפילו בעד שלום, תאמין לי" חשקתי שיניים בזעם
" מה זה התפקיד המעאפן הזה? לשמור שאנשים לא ייכנסו לאחורי הקלעים... אין לך כישרון? " גיחך
" טוב, תשמע אדון אהה... אני לא יודעת מי אתה ולא ממש אכפת לי, מה שאני כן יודעת הוא שאתה לא נכנס.
עכשיו עוד יותר אחרי שעיצבנת אותי" שילבתי את ידיי באיום
" נו, כפרה עלייך זה רק לשתי דקות ואני עף מכאן. לא ראית אותי בכלל, בבקשה" שינה טקטיקה
"ממש לא.. מי שתסתבך אם הרב יראה אותך פה זו אני. לא אתה."
"אני רק רוצה לראות את חברה שלי מופיעה, זה קטע קצר. נשבע שאני יוצא ברגע שהוא נגמר."
" קודם כל, אל תישבע לשווא. זה אסור" החמצתי פנים והוא גילגל את עיניו
" דבר שני, אני אגיד את זה רק פעם אחת אז תפתח את האוזניים ותקשיב טוב-טוב: אין כניסה לבנים. שלום! היית... " נופפתי לו קצרות
" ואני אמרתי כבר פעם אחת: אל תגידי לי מה לעשות" הוא תפס בידי המנופפת ולחץ עליה בחוזקה.
השתנקתי. הוא נגע בי.
" תשחרר אותי ברגע זה" נעצתי בו מבט מצמית
" את תבטיחי שתיתני לי לעבור ותשמרי על זה בינינו ורק אז אני אשחרר אותך"
" תשמע, אני לא יודעת עם מי אתה חושב שאתה מדבר או שאולי שכחת, אז אני ארענן את זיכרונך.
אני בחורה דתייה אז תפסיק לגעת בי בזה הרגע ותשחרר לי את היד, לפני שאקים פה צעקה לרב ותוך דקה הוא פה מגרש אותך בעצמו." הוא שיחרר באחת את ידי

איזה פחדן עלוב...

"עוד אזכיר כי זהו מופע אמצע שנה של אולפנה דתית, לכן, מוח אין כניסה לבנים" לעגתי
" ודבר אחרון אני אולי לא משתלבת עם הבנות בשכבה שלי_"
"אין פלא עם גישה כמו שלך" צייץ לפתע בנרגנות
"אבל אני מתבוננת מספיק כדי לדעת שאין לאף אחת מהן חבר כמוך."
"וואי, איזו מרתיחה!" בעט בכיסא לידו "אני חבר של טל, הנה היא, שם. תקראי לה..
טל!"
"אריאל?" נשמע קולה המופתע

אז ככה קוראים לחדל אישים הזה...

"בחייאת בואי תשחררי ממני את הדוסה הזו לפני שאני מתהפך עליה" התרתח

גילגלתי את עיניי והתרחקתי מהמקום, שומעת מאחוריי את טל מנסה להשתיק אותו.
" סתום כבר, מפגר. היא תלשין עליי ואז הרב יכסח אותי"
" פנאטית משועממת" צעק אחריי

פפפ, איזה אידיוט... גלגלתי את עיניי
כאילו הוא הראשון שקורא לי פאנטית, הטיפש מטופש הזה.

" קרן? מה קרה עם אריאל? למה הוא צועק עלייך? " שילת מופתעת
"אין לי מושג מי זה אריאל או מה הוא רוצה מהחיים שלי" עניתי ביובש
"טוב, אם את אומרת" הסתייגה
" כן אני אומרת! מה עכשיו? גם את באת להציק לי?!? יא אללה איתכן פעם הבאה תיתנו את התפקיד המעאפן הזה לאנשים שרוצים להיות חלק מכן" הרמתי את קולי ויצאתי בטריקה מהדלת האחורית, משאירה מאחוריי את השקט המביך והמבטים

"ברוך שפטרנו" נשמעה צעקה מפיו