שִׂימֵנִי כַחוֹתָם עַל לִבֶּךָ

פרק שלושה עשר

"מה??????" הזדעזעה רעות כשסיפרתי לה מה שאירע ביני לבין אריאל מוקדם יותר היום
"מה זה הפרצוף המזועזע הזה?"
"נתת לו לגעת בך?!?!??" צרחה בהיסטריה
"תסתמי! את גורמת לזה להישמע סוטה.. זו הייתה נשיקה. טוב, שתיים. וחיבוק" משכתי בכתפיי לנוכח מבטה המאשים
"טוב, לא יודעת מה להגיד לך. זה קצת מוגזם... כל החיים שלך שמרת נגיעה ומרחק מבנים, פתאום מגיע אריאל ונותן לך קצת יחס ואת שוברת את כל הכללים? לא מתאים." נזפה בי
התביישתי כל כך... היא צודקת ואני יודעת את זה.
"את צודקת" מילמלתי, "לא הייתה לי שליטה על זה באותו רגע.."
"מה זה עוזר לי שאני צודקת? מה עושים עכשיו? "
"למה הכוונה?" קימטתי את מצחי בדאגה
"מה עושים עם העניין ביניכם עכשיו..."
"אהמ, כלום?"
" מה כלום?!? מה את סתומה... אתם אמורים להיות ביחד דאא"
"כאילו לא יודעת הוא אמר שאחכה לו אחרי בית הספר ונדבר, אבל הוא לא הגיע."
"נו..." אמרה בזלזול, "למה ציפיתי באמת? פפפ גברים."
"מה עובר עלייך היום שאת אנטי-גברים? קרה משהו? "
"קרה שהחברה הכי טובה שלי שברה את כל הכללים שתמיד שמרה בקנאות בשביל איזה אחד שאולי בכלל לא מגיעה לו כך ההקרבה הזו" צעקה בייאוש
" טוב, תירגעי. בניה עוד ישמע אותך ואז אני עוד יותר אסתבך וארגיש רע ממה שאת גורמת לי להרגיש כרגע."
"אני לא מנסה לגרום לך להרגיש רע" הביטה בי בעיניים עצובות, "פשוט חבל לי שלא חשבת יותר"
"מספיק. קרה מה שקרה, אי אפשר להחזיר את הגלגל אחורה. אז לטחון לי את הראש ולהציף אותי ברגשות אשם לא יעזרו, מה לעשות עכשיו?"
"את מי שאלת.. אני לא בדיוק מלכת הלבבות. אין לי מושג אפילו איך להשיג את הבחור שאני אוהבת, אז לעזור לך עם התסבוכת הזו? לא בליגה שלי,סורי."
פתאום נשמע צליל הודעה נכנסת מהטלפון שלי.
"אז עם מי אתייעץ? בניה?" שאלתי באימה
"לא יודעת, תני לי לחשוב ובינתיים תבדקי את ההודעות החדשות שלך, אולי שילת שלחה הודעה"
" אוף, עכשיו לקום עד למטען? " רטנתי
"קומי עצלנית" דחפה אותי ברגלה

"נו???" דחקה בי," מי זה?"
התבוננתי במסך ולא הבנתי מאיפה זה נפל עליי...
"הודעה מסתיו"
"סתיו? פתאום גם היא חברה שלך? תראי לי." ביקשה
"לא, סתם יצא לנו לדבר כמה פעמים אבל זה היה איתכן. אבל זה לא קשור, היא שלחה הודעה מוזרה - סרטון ועוד הודעה 'שלא תגידי שלא אמרתי לך' " סובבתי אליה את המסך
"נו, תפתחי כבר. הרגת אותי"

הפעלתי את הסרטון והייתה תמונה די ברורה של טל ואריאל על הספסלים מחוץ לבית הספר:
" את לא יכולה להמשיך לעשות לי את זה." נשמע קולו של אריאל
"ואני מצטערת על זה. תיתן לי עוד הזדמנות"
"אני אוהב אותך, "
אמר ועל פניו הייתה הבעה רכה ועצובה כ''כ.
"היא נישקה אותו!" קראתי בהפתעה. המומה
"כן.." מילמלה רעות בשקט, בעצב
"הוא אפילו לא ניסה להתנגד."
"אחרי שהוא אמר שהוא אוהב אותה, מה יש עוד להתנגד?" שאלה
"טוב, אין לי מושג.. עזבו אותי בשקט" צנחתי על המיטה באנחה
"את סומכת על סתיו? היא חברה של טל, זה כ''כ ברור שהיא מנסה להפריד ביניכם."
"מי ידע בכלל שהתנשקנו חוץ מאיתנו וממך?"
" א' כל, הייתם בשירותי בית ספר, אז כל אחת יכלה להגיע לראות בטעות. אפילו לצלם.."
פחד מילא את גופי. לצלם?
" דבר שני, מי אמר שזו כל השיחה? היא בטוח ערוכה או חתוכה ככה שתביני את זה איך שהן רוצות.. מה את מאמינה לזה בכלל?"
" מה את מגנה על אריאל פתאום? לפני שנייה וחצי אמרת שאולי לא מגיע לו ההקרבה הזו. למה שינית את דעתך?"
" לא שיניתי את דעתי. פשוט לא רוצה שסתם יכאב לך בגלל סילוף דברים וחצאי שיחות"
"את יודעת מה, אולי זה לטובה... כמו שאמרת, באמת הגזמתי וזו הדרך של אלוהים להגיד לי לעזור לי להחליט, לעצור.
בעצם אין לי מה להחליט, אם הוא בחר להישאר עם טל..." את החלק האחרון אמרתי בשקט
"נו, באמת.." גילגלה את עיניה, "תני לאלוהים קצת יותר קרדיט. הוא לא ישלח עזרה שתכאיב לך ותעציב אותך, כי אז זו לא עזרה.. פשוט תישארי פה, תנוחי ואולי מחר לא תצטרכי להתמודד איתו בכלל." שלחה אליי חצי חיוך מרחמם
"לא אולי, בטוח. ממחר אין לו מה לפנות אליי, בעצם מהיום.. כמה שיותר מוקדם שאוכל להתרחק ממנו, יותר טוב." הצהרתי ושילבתי את ידיי
"טוב, אני זזה. דברי איתי"
"ביי"

למה חשבתי שמשהו ישתנה? אני כזאת פתטית.. הבחור הראשון שהראה עניין מיד זרקתי את עצמי עליו כמו בחורה זולה, רעות צודקת. הוא לא שווה את זה.. שנייה אח''כ עובדה, הוא בחר ביותר יפה, החברותית.
חבל שהרשיתי לעצמי להיקלע לזה מלכתחילה