שִׂימֵנִי כַחוֹתָם עַל לִבֶּךָ

פרק ארבעה עשר

נקודת מבט אריאל:

"היי!" קראתי בחיוך ונופפתי לה לשלום
היא התעלמה והמשיכה ללכת בצידה השני של המדרכה
אוקיי, מה עכשיו? תהיתי ומיהרתי לחצות את הכביש וללכת לצידה
"מה קורה?" ניסיתי שוב
היא רק הביטה בי במבט שותק ולא אמרה כלום
"קרן?"
"אני מאחרת, אריאל" ענתה מבלי להסתכל עליי
"אז מה? כמו תמיד.." תפסתי בזרועה כדי לעצור אותה מללכת, אך היא מיהרה למשוך את ידה,
"אל תיגע בי"
"מה?" שאלתי המום
"מה ששמעת. למה זה היה טוב אריאל?" נעצרה ופנתה אליי, תוקפת "יותר נכון, למי זה היה טוב?
מה, עכשיו יצאת גבר? גרמת לבחורה המוזרה ששומרת נגיעה ליפול ברשת שלך ועכשיו אתה עושה ממני בדיחה??"
"על מה את מדברת? איך את יכולה לחשוב שאני עושה ממך בדיחה?"
" על מה אני מדברת.. טוב, בסדר. אנחנו משחקים אותה אידיוטים היום"
"למי את קוראת אידיוט?!?" התעצבנתי
" לך, אידיוט! אני לא מאמינה שגרמת לי לעשות את זה.."
"קודם כל, לא גרמתי לך לעשות שום דבר. דבר שני, את מוכנה להסביר לעזאזל על מה את מדברת? "
"אני שברתי את השמירת נגיעה שלי איתך!" הזדעקה, "נתתי לך לנשק ולחבק אותי, אפילו שידעתי שזה לא בסדר ושיש לך חברה. הודיתי ברגשות שלא הכרתי שקיימים בי כדי לא להיפגע וקרה בדיוק מה שחזיתי. זה חזר אלי כמו בומרנג בפרצוף, עשית ממני צחוק ובושה."
"ממש לא!" הפעם הזדעקתי אני, המום ונעלב
"אז מה זה היה, האא?" המשיכה בשלה אך ראיתי את דוק הדמעות מכסה את עיניה השחורות
"מה הייתי? התערבות עם חברים או דאחקות בינך לבין טל על המוזרה שהיא שונאת?" שאלה בתיעוב ודמעה התגלגלה במורד לחיה

התקרבתי כדי למחות את דמעותיה והיא מיהרה להתרחק כמו מאש,
"אמרתי לך לא לגעת בי"
" אוקיי. ולהקשיב את מוכנה?"
"לא." התחפרה בתוך הסוודר הסגול שלה
"עד עכשיו את דיברת ולא נתת לי צ'אנס להשחיל מילה. ואת אפילו לא מוכנה לשמוע מה שיש לי להגיד?"
"לא, כי אני יודעת שזה שקר."
"וואלה."
"וואלה."
"אני מבין."
"יופי, ממש שמחת זקנתי" זרקה ביובש
"פשוט תינוקת..." מילמלתי והנדתי בראשי
"מה אמרת?!??" פערה את עינייה
"אמרתי שאת פשוט ת י נ ו ק ת" חזרתי על דבריי בקול רם
"אתה לא תקרא לי תינוקת!!!!" הרתחה
חייכתי, ידעתי שזה יעורר את הרוח הלוחמת שבה ואולי היא תסכים לנהל דיון, גם אם בצעקות. לפחות תהיה לי הזדמנות להגיד כמה אכפת לי ממנה
"מה אתה מחייך?"
"סתם.. כי את צודקת. את לא תינוקת, את סתם פחדנית"
"מה אתה אומר? אני לא מפחדת מאף אחד, חוץ מאלוהים."
"את כן. את מפחדת ממני" התחלתי להתקרב אליה, "מפחדת מהרגשות שיש לך כלפיי. את מנסה להתרחק ולדחות אותי כדי להפסיק לפחד.." כבר עמדתי ממש קרוב אליה והיא לא נעה, אחוזת אימה
"מה? מה הקשר? " מילמלה
"אז תני לבשר לך מעכשיו, זה לא יצליח לך. אני לא אוותר" היא הביטה בי בשאלה ואני מושך בכתפיי "כן, כן, מה ששמעת. אני לא אוותר לך"
"זו לא הבחירה שלך לעשות.."
"אה, כן? אז למה אני מרגיש את הלב שלך פועם כמו משוגע מהקירבה אליי?"
"אתה כבר עשית את הבחירה שלך."
"נכון, כבר אתמול."
"נו יופי, אז מה אתה רוצה ממני? "
"בחרתי בך, אז אני רוצה אותך. מן הסתם..."
"זה לא מה שאני ראיתי" הוציאה את הטלפון והחלה לעיין בו
"יש לך משהו יותר חשוב לעשות כרגע?" התרגזתי
"כן, להראות לך את זה" סובבה אליי את המסך.
הוא פעל על סרטון של חלק משיחת הפרידה שלי עם טל אתמול
"מאיפה לך הסרטון הזה? "
"זה לא משנה. מה שמשנה הוא הנאמר בו, שבירור הוא לא החלק שלכאורה אתה 'בוחר בי' כאילו אני איזו בובה שצריכה לחכות עד שתחליט אם אתה רוצה להיות איתה או לא"
"מי שלח לך את הסרטון?" הרגשתי את עצביי רותחים בכל הגוף, "או שצילמת אותו בעצמך?"
"ממש לא, להזכירך באותו זמן אתמול ביקשת ממני לחכות לך והברזת לי.
ובקשר לשאלה הראשונה, סתיו שלחה לי אותו."
"אלא מה?" צחקתי במרירות, " את עד כדי כך סתומה? אני לא מאמין שאת מסוגלת לזרוק כל מה שקורה בנינו על בסיס קטע קצר משיחה שנשלח אלייך ע''י רכלנית נקמנית בלי חיים שבירור עשתה את זה רק כדי שתתרחקי ממני."
יכולתי לראות שהיא זועמת אבל לא אכפת לי. גם אני כועס, איזו סיבה אידיוטית לגמור הכול!
"אז אם אני סתומה להאמין לזה, אז, אולי אני סתומה מידי בשביל להיות איתך.." נעלבה
"אני לא התכוונתי לזה ככה_"
"הבנתי טוב מאוד למה התכוונת. ביי, אריאל" התרגזה והלכה משם.