שִׂימֵנִי כַחוֹתָם עַל לִבֶּךָ

פרק שישה עשר

נקודת מבט אריאל:

"קשוח, אחי." ברק עונה לבסוף
"כן, את זה אני כבר יודע.."
"השאלה היא מה אתה הולך לעשות עם זה."
"כלום."
"כלום?"
"נמאס לי להיות הצד הרודף, הנלחם ששם את הלב על השולחן ונדחה. גם איתה וגם עם טל, אותו הדבר.
לא, הפעם אם היא תרצה בקשר הזה היא תבוא אליי בעצמה. אני התעייפתי"
"שומע אותך אחי..." אמר ושתק למשך מס' דקות,
"כנראה שטעיתי"
"בקשר למה?" שאלתי
"כשחשבתי שזו אהבה ביניכם... עוד כשקראת לה קרן שמש בפעם הראשונה שדיברת עליה"
"איזו אהבה? אנחנו מכירים זמן קצר.."
"מה קשור? למה, מישהו עומד לך עם סטופר כמה זמן אתה מכיר אותה? זה רגשות, חרא מסובך."
"כבר לא מסובך, פשוט מאוד. אני אמרתי לה מה אני מרגיש, היא עשתה את הבחירה שלה. אם תשנה את דעתה, היא תגיע אליי לא אני אליה"
"אם תמשיך עם הגישה הדושבגית הזו, תישאר לבד בסוף. בלעדיה."
"אני גם ככה בלעדיה"
"אז תעשה משהו בנוגע לזה"
"מספיק. נמאס לי, עשיתי הכול. כל הפעמים שהיא סירבה או חששה לדבר רדפתי אחריה, התעקשתי וניסיתי לדובב אותה. אני לא יכול יותר. אני רוצה מישהי שרוצה איתי באמת.."
"היא רוצה אותך. סמוך עליי"
"מה אתה יודע עליה בכלל? אתה לא מכיר אותה."
"אני יודע יותר ממה שאתה חושב."

*******

נקודת מבט ברק:
"מה קורה?" שאלתי את רעות
"היי, ברק. מה המצב?" חייכה את חיוכה היפה
"תקשיבי. זוכרת שהתייעצת איתי על אריאל באותו יום?"
"אל תדאג, לא אמרתי לה עם מי דיברתי,זה הסוד שלנו."
"אני יודע שאני יכול לסמוך עלייך בחיי, אבל לא בשביל זה באתי לראות אותך."
"מה קרה??" נבהלה
"לא משהו חמור, עיניינים של הלב"
"אוקיי" צייצה והביטה בי בציפייה מעורבת בחשדנות
"היום בא אליי אריאל, שבור ומיואש. הוא כבר לא יודע מה לעשות.."
"אהה" אמרה ונשמעה מאוכזבת, "ואיך זה קשור אליי?"
"אני חושב שהיא לקחה את השיחה שלכן יותר מידי בקיצוניות. היא הרחיקה אותו לגמרי, לא מוכנה לשמוע עליו ובטח שלא לצאת איתו.."
"אוי," אמרה באימה
"כן..." הנדתי בראשי
"יכול להיות שהייתי קשוחה אבל רק רציתי להפחיד אותה קצת, שלא תעשה שטויות. לא התכוונתי לעשות להם רע.." החלה לדאוג והופיע הקמט החמוד ההוא במצחה
"אני יודע שלא.. רק נראה לי שהגזמנו טיפה בביצוע."
"מה עושים?"
"אני לא יודע איך להתערב בזה... היא דיברה איתו על הקטע המיני."
"מה???" פערה את עיניה
"כן, כן. היא שאלה אם הוא שכב עם טל ואח''כ נפרדה ממנו כי היא חושבת שבסופו של דבר הוא יצפה גם ממנה. והטמבל ענה לה שהוא לא יכול להבטיח לה שלא ירצה את זה בעתיד" דפקתי על מצחי
"די.. איזה סרט. אין דרך להתערב בזה, פשוט אין."
"יכול להיות שיש, אבל אני אצטרך את עזרתך"
"בטח, מה שתצטרך" עיניה נצצו, "הכול בשביל קרן ואריאל, כמובן."
"אהאה." השבתי בטון לגלגני