היום התחיל כרגיל.
כבר שבוע שהגלידריה הישנה הזו מאפשרת לי לישון מאחוריה.
אחרי מה שקרה עם הארי והבנים באותו היום לא ראיתי לא אותם וגם לא את הארי.
בעצם... בעצם כן ראיתי אותו. פעם אחת, וגם אז הוא התעלם ממני לגמרי. היה נראה כאילו רצה להגיד משהו אבל לא אמר, רק החזיר לי מבט מרחוק ואז נעלם בין כל שאר האנשים.
ניסיתי לחפש את טומי, אני לא מוצאת אותו בשום מקום. אפילו לא דברים שקשורים אליו.
המקום שהיה לנו הרוס לגמרי, לא נשאר ממנו כלום. במזל הצלחתי לקחת משם כמה דברים לפני, בזכות זה יש לי תיק על הגב עכשיו.
לפתע נזכרתי, עדיין נשאר לי קצת כסף ממה שלקחתי ללוק.
רצתי מהר לחנות קונה לי קופסאת טונה קטנה ומעט זיתים. הרשתי לעצמי גם קצת קרמל, רק כי רציתי לדעת מה הטעם של זה.
נשאר לי שני סנט. מה אפשר לעשות עם שני סנט?!
חזרתי לספסל שמאחורי החנות הישנה והנטושה ופתחתי את קופסאת הטונה, התחלתי לאכול עם היד. מתעלמת לגמרי מהתחושה המגעילה שיש על גופי כי לא התקלחתי כמעט שבוע ומתענגת על כל חתיכה שנכנסת לפי.
אחרי שסיימתי את הטונה זרקתי את הקופסא לפח. את הזיתים אני אשמור למתישהו אחר.
פתחתי בזהירות את עטיפת הקרמל ושמרתי את השלוש האחרות בתיק, לקחתי את הריבוע הקטן
והכנסתי אותו לפי במהירות, טועמת את המתיקות שמתפרצת בפי. זה ממש טעים.
היה כתוב על האריזה ׳קרמל מלוח׳ אז לקחתי. ראיתי גם אחד שכתוב עליו ׳עם שבבי קרמל׳ ו-׳עם שוקולד׳ והיו גם בכל מיני טעמים ועם עוד תוספות, אבל לקחתי את מה שהיה נראה לי הכי טוב. ואני ממש לא מתחרטת שלקחתי אותו, בעודי מתענגת על הקרמל שלא אכלתי מאז שהייתי ילדה קטנה הרגשתי טיפות על אפי, הסתכלתי למעלה והתחלתי לארוז את התיק שלי, תפסתי בעליונית שהייתה עליי ביום ההוא, שהכל נשרף ושמתי אותה עליי.
התחלתי ללכת
הגשם רק התחזק והחנויות המשיכו להיסגר
אחזתי בתיק שעל גבי והתחלתי לרוץ למקור האור היחיד שראיתי, זה היה בית קפה, שבמקרה שלו, לא כמו הגלידרייה הקודמת. לא היה נטוש.
נכנסתי במהירות למרות השלט שאומר שהמקום סגור והתנשפתי בכבדות, ״סליחה. אבל אנחנו סגורים.״ המוכר אמר, ״אני...״ התחלתי להגיד ומישהי, די מבוגרת יצאה מחדר שנדמה לי שהוא המטבח, ״לא היית אמור לסג-״ היא התחילה להגיד למוכר ואז ראתה שגם אני שם, ״שלום לך.״ הוא אמרה ויצאה מאחורי הדלפק, היא התקרבה אליי
אני גבוהה ממנה בהרבה.
״אפשר לעזור?״ היא שאלה עם חיוך שמח
״אבל אמא, החנות סגורה.״ המוכר אמר והסתכל עליה, ״אז מה. אתה לא רואה ילדה במצוקה?!״ היא כעסה עליו והרגשתי את הדאגה שלה
״אני סמנתה.״ היא אמרה עם חיוך.
״תודה רבה.״ אמרתי אחרי שלגמתי מהתה החם שסמנתה הכינה לי
וחיזקתי את אחיזתי בשמיכה שדווקא אותה הבחור הצעיר הביא לי
היא עמדה מעליי ורק דאגה אם אני בסדר והבחור ישב על הדלפק והסתכל עלינו
״אז...״ היא אמרה, מחכה שאני אגיד את שמי, ״קים.״ אמרתי עם חיוך, ״אז קים. מה את עושה פה באמצע הלילה?״ היא שאלה, התחלתי לספר לה ולבחוּר את הסיפור שלי. מקווה שהם יסכימו לארח אותי.
״או...״ הבחור אמר והתקדם לעבר האישה, הוא לחש לה משהו באוזן ועיניה זהרו,
YOU ARE READING
Lost in reality
Fanfictionאיך זה מרגיש? להתנשק בפעם הראשונה לשכב בפעם הראשונה להתאהב בפעם הראשונה אלו שאלות ששאלתי את עצמי כל חיי ועדיין לא עניתי לעצמי עליהן. שאלתי כל כך הרבה שאלות רק כי בחיים שלי לא ידעתי. בקושי יצאתי מה׳בית׳ שלי למטרה של חברוּת. אבל אולי עכשיו? אולי עכשי...
