Lost in reality

chapter 11

התעוררתי לצלילי ההודעות שבקעו מן הטלפון שלי
׳יש מסיבה במועדון הערב. רוצה לבוא?׳
ורוניקה שלחה לי

אני רוצה ללכת?
פעם ראשונה במועדון... אחרי שהבטחתי לטומי שלא אתקרב לשם...

׳כן׳
עניתי במהירות וסגרתי מיד את הטלפון לפני שאתחרט, התיישבתי על המיטה שלי וחשבתי על מה שעשיתי כרגע, גם המילה הכי קטנה יכולה לשנות הרבה מאוד דברים.

״בוקר טוב!״ נכנסה סמנתה בצעקה ומבטי מיד הופנה אליה, ״התעוררת...״ היא אמרה עם חיוך קטן, הבטתי בה בשאלה, היא בדרך כלל לא מעירה אותי מוקדם אם אין לי עבודה.

״אני וג׳יימס רוצים ללכת לאכול, את רוצה להצטרף?״ היא שאלה ושמה את ערימת הבגדים החדשה והמקופלת על השידה

״לא.״ עניתי בחדות, ״למה?״ היא קיווצה את גבותיה ושאלה, ״אני נדחפת לכם כל הזמן. לכו תעשו קצת חיים, אמא ובן, לבד״

היא חייכה כאות הוכרת תודה ויצאה מהחדר, אחרי משהו כמו חצי שעה של בהייה בטלפון שנח על השידה שמעתי את סמנתה צועקת לי מבחוץ ״מותק אנחנו יוצאים! אם קורה משהו מיד להתקשר!״ הנהנתי לעצמי וטריקת דלת נשמעה

יצאתי מהחדר לאחר עוד כמה דקות של בהייה וחשיבה וראיתי עד כמה הבית במצב נוראי, מהרגע שג׳יימס החליט לישון בסלון הוא נראה כמו סלון של חבורת בנים בני 20 שחושבים שניקיון וסדר לא קיימים, ככה סמנתה אמרה.

החלטתי לעשות משהו טוב ולהפתיע את סמנתה- לנקות את הבית

התחלתי בלסדר, קיפלתי את השמיכה של ג׳יימס וניקיתי את הספה שהוא ישן עליה,
לקחתי חומרי ניקוי מהארון ומילאתי דלי במים, התחלתי להבריק את המרצפות עד שהיו חלקות ונקיות

עברתי לחדר שלי והתחלתי מהבגדים, סידרתי את הארון שלי בסדר שאני אוהבת ושטפתי גם שם, יצאתי מהחדר והלכתי כשראשי מופנה למטה אל הדלי הכבד

״עבודה טובה.״ קפצתי במקומי והחלקתי, ״מצטער...״ אמר והושיט לי יד. ״מה אתה עושה פה?!״ חזרתי על המשפט שאמרתי כבר 100 פעמים בערך החודש, ״סתם, באת-״ ״באת לראות מה שלומי. שלומי מצויין, ביייי״ ניסיתי להעיף אותו משם, ״למה את ככה?״ הוא שאל והסתובב אליי.

״מה?״ שאלתי ועזבתי את חולצתו, ״למה את ככה?״ הוא שאל וקולו הפך למעט עצוב, התרחקתי טיפה, ״ככה איך?״ שאלתי ונעצרתי כשהרגשתי שזה מספיק רחוק.

״לא אכפת לך מהדאגה שלי אלייך.״ הוא אמר והסתכלתי על עיניו המתחננות.

״אני לא יודעת הארי. משהו אומר לי שזה לא נכון לקבל את זה. את הדאגה שלך.״ אמרתי את האמת, ״אני מבין. אבל למה לא נוכל לחיות כידידים?״ הוא שאל והסטתי את מבטי מעיניו.