Lost in reality

chapter 14

התנתקתי במהירות מהנשיקה, ״מה קרה?״ הוא פתח את עיניו ואמר, ״אנחנו- אנחנו לא יכולים.״ אמרתי והתרחקתי, ״למה לא אהובה?״ שאל והסתכלתי הרחק מעיניו, הוא תפס בסנטרי והרים אותו,
״למה לא?״
״כי אתה גדול ממני.״
״אז מה?״
״יש לך חיים.״
״מה?״
״אתה לא צריך לחיות עם גנבת כמוני.״ אמרתי את מה שבאמת העיק עליי
״את חושבת שאכפת לי? אני אוהב אותך קים. לא אכפת לי מה את עושה. רק תהיי את ותהיי איתי וזהו.״ הוא אמר והעלה לי חיוך על הפנים, ״זה אומר שעכשיו אפשר להתנשק רגיל? בלי עצירות באמצע?״ שאל וצחקקתי, גלגלתי את עיניי עם חיוך והתקרבתי לנשק אותו

אהבתי את מה שהרגשתי באותו הרגע. פרפרים, בכל מקום.
השפתיים שלו כל כך רכות. במהירות הרגשתי שהוא מחזיק אותי ולוקח אותי לכיוון החדר, התנתקתי מהנשיקה ופתחתי את עיניי, ראיתי חדר שכולו ורוד.

״זה היה צריך להיות החדר שלי?״ שאלתי, הוא הנהן ורצה לחזור לשפתיי אבל לא נתתי לו, הוא נאנח בעצבנות והתיישבתי על המיטה, מושכת אותו לידי

״אני חושבת שאתה צריך לתת כמה הסברים.״ אמרתי והוא הסתכל עליי במבט שואל, ״כמו?״
״למה החדר צבוע בורוד?״
״כי עיצבתי את החדר קצת לפני שהכרתי אותך... הוא לא.. לא נועד בשבילך.״ הוא אמר
״אז בשביל מי?״
״בשביל התינוקת שלי.״

שקט. הרבה שקט שרר בחדר
״מה זאת אומרת?״ שאלתי אחרי כל הזמן הזה והנשימות שלי היו מהירות מתמיד
״קים... הייתה אמורה להיות לי ילדה.״ הוא ענה, ״אני מצטער.״ אמר, השפיל את ראשו וקם מהמיטה. הוא יצא מהחדר וסגר את הדלת אחריו, הדמעות מיהרו לצאת.

הייתה אמורה להיות לו תינוקות. זאת אומרת שהייתה לו מישהי אחרת לפניי וכנראה היא הייתה חשובה לו. מאוד חשובה לו.
הסתכלתי על החדר והיה נראה לי מוכר, כל כך הסגנון שלי, כך אני הייתי מעצבת את חדר התינוקות של הילדה שלי, אולי קצת פחות ורוד אבל בעיקרון כך.

התהלכתי בחדר ובחנתי את הדברים בו, התקרבתי ללול הישן שעמד בצד ובמקומו המיטה הגדולה והכנסתי את ידיו אליו, מרימה את הצעצוע הקטן שנועד עבור התינוקת.

לפתע הדלת נפתחה ולא הספקתי להוציא את ידיי מהלול,
הארי.
הרמתי את ידי במהירות והתנצלתי, ״סליחה שנגעתי.״ ״זה בסדר.״ הוא השפיל את מבטו
״את כועסת עליי?״
״לא.״
״באמת?״
״כן.״
״אני אוהב אותך.״

אני באמת מחבבת את הארי אבל להגיד לו שאני אוהבת אותו עכשיו זה קצת מוקדם מידי.

״באמת שאת לא כועסת עליי?״ הוא הסתכל עליי במבט מתחנן, ״באמת שלא.״ אמרתי, התיישבתי לידו וחיבקתי אותו, ״אני לא יודעת אם אתה פגוע מזה שאני לא אומרת לך שאני אוהבת אותך או לא, אבל... אני כן יכולה להגיד שאני מחבבת אותך.״ לחשתי לו באוזן והרגשתי את החיוך שלו, אני רוצה לראות אותו מאושר. כל הזמן. הוא גורם לי להיות מאושרת וגם לו מגיע.