Lost in reality

chapter 15

התעוררתי די מוקדם והסתכלתי לצד של המיטה, הארי לא נמצא.
הסתכלתי שוב על השעון שמונח על יד שמאל שלי כשרציתי לדעת מה השעה בדיוק, 6:58
הסתכלתי על התקרה של החדר כי לא היה לי כוח להרים את עצמי לישיבה וראיתי שהיא שונה מהתקרה של חדר התינוק מה שאומר שאני לא בחדר שלי,
הקמתי את עצמי בכוח ופתאום שמתי לב לכל הבלונים הסגולים שהיו מפוזרים בחדר, ׳זה היום הולדת שלי?׳ זו המחשבה היחידה שעברה לי בראש כשקמתי מהמיטה לעבר הדלת הלבנה שנמצאת בפינת חדרו של הארי, ליד הארון הייתה חבילה גדולה של מתנה, לא פתחתי אותה ונכנסתי לחדר האמבטיה לצחצח את שיניי, הסתכלתי על עצמי במראה וסידרתי קצת את השיער,
׳אני נראת נורא׳
יצאתי מהחדר הקטן והלכתי לכיוון המתנה הענקית
פתחתי אותה בזהירות ודובי גדול וחמוד שנח בתוכה נגלה אל פניי.
״וואו!״ צעקתי בהתרגשות ולקחתי מהר את הדובי, קירבתי אותו אליי, קרוב קרוב והרגשתי שמישהו מסתכל עליי, הסתובבתי כשהדובי עדיין מחובק בתוך ידיי וראיתי את הארי עומד שם, על משקוף הדלת עם ידיים משולבות ובגדים נקיים וחדשים, אחרים משל אתמול, פשוט עומד ומחייך.
עזבתי את הדובי על הרצפה ורצתי להארי, לחבק אותו.
״תודה הארי.״ לחשתי לו לאוזן והרגשתי את החיוך שלו מתעצם. ״תתלבשי ובואי למטה. יש לי הפתעה בשבילך.״ הוא אמר וניתק את החיבוק, ״עוד אחת?!״ שאלתי והסתכלתי על עיניו.
הוא עזב את החדר ואני נעמדתי מול הארון הגדול של הארי שעכשיו גם שלי, בחרתי ג'ינס ארוך בצבע תכלת וחולצה ארוכה בצבע בורדו. 

ירדתי בזהירות למטה ובמדרגה האחרונה הרמתי את ראשי ואל עיניי נגלו כל האנשים שאיתם הכי הייתי רוצה להעביר את היום הזה.
סמנתה וג׳יימס
הבנים
ורוניקה
ו- טומי?
מה הוא עושה פה?!
ניגשתי לחבק את סמנתה וג׳יימס, ״מתי תכננתם את כל זה?!״ שאלתי ולא חיכיתי לתשובה ועברתי לבנים, נתתי חיבוק לכל אחד והודיתי להם, ״מזל טוב קווין.״ אמרתי עם חיוך והוא חייך חזרה, ״נהנת בינתיים?״ הארי נצמד אליי ושאל, ״כן. תודה.״ עניתי עם חיוך, הסתובבתי אליו וחיבקתי אותו
התקרבתי לעבר טומי והסתכלתי טוב לתוך עיניו, ״מה אתה עושה פה?״ שאלתי בלי טיפת רגש, ״באתי לאחל לאחותי מזל טוב.״ הוא ענה ושתה מכוס האלכוהול שלא שמתי לב שיש לו.
״אמרת מזל טוב ועכשיו אתה יכול ללכת.״ עניתי וסימנתי עם היד שלי את כיוון היציאה, ״זה בדיוק מה שתכננתי לעשות.״ הוא ענה והניח את הכוס על השולחן היה ליד.
ליוויתי אותו עד לדלת אבל אז הוא הסתובב וביקש את צומת הלב של כולם. לא הבנתי מה הוא עושה ואז הוא התחיל לדבר
״היום, אחותי הקטנה חוגגת יום הולדת! כפיים בבקשה!״ הוא אמר וכולם מחאו כפיים אבל עדיין לא הבנתי מאיפה החוצפה... והאומץ.
״אז אני, כמו כל אח גדול, חייב להביך את אחותו הקטנה ועוד ביום הולדתה. ה- 18.״
נשמעו הרבה צחקוקים ומבטים הוחלפו ואני עמדתי שם, מחכה בקוצר רוח שהדבר הזה יעבור לו והוא יעזוב כבר
״אז ככה. היום, בדיוק לפני שנתיים אחותי...״ הוא קטע את עצמו והסתכל על הארי.
״איבדה את בתוליה.״ הוא צעק בקול רם מבלי להסתכל עליי אפילו לא שניה אחת. הובכתי למרות שידעתי שזה לא נכון.
הדמעות עלו לי לעיניים ואני יכולה כמעט להישבע ששמעתי מישהו שאומר ״מסכנה.״
״למה שתגיד דברים כאלו?״ שאלתי בשקט, מה יוצא לו מזה?
״כי זה נכון.״ ענה עם חיוך ניצחון ״אני עשיתי את עבודתי ועכשיו אני יכול ללכת.״
הוא אמר עדיין מחויך ויצא מהדלת
הארי מיד הגיע וחיבק אותי חזק, ״אני יודע שזה לא נכון בייבי.״ הוא לחש לי באוזן והתפרקתי על כתפו.
״אני אוהב אותך.״ הוא אמר וחיבק אותי חזק יותר, ברכושניות.

נ.מ הארי
חיבקתי אותה והלכתי מהר לשירותים, דמעות עמדו לי בעיניים. אני לא בוכה הרבה וזה מסוג הדברים שכן מעלים לי דמעה. להיזכר בה. באישה שאהבתי כל כך ועכשיו היא לא כאן. כל העניין של היום הולדת מזכיר לי דברים, דברים מהעבר שאני לא רוצה לשכוח אבל אף פעם לא רוצה להיזכר בהם.

פלאשבק
היום היא חוגגת יום הולדת!
מה אני אעשה לה ליום הולדת?
החלטתי לשאול אותה אז הלכתי לסלון והתיישבתי לידה על הספה,
״בייבי, מה את רוצה ליום הולדת?״ שאלתי, היא חייכה אליי והסמיקה.
״אמ...״ היא אמרה והתיישבה על רגליי עם פניה אליי, התחלתי להבין את המסר הקטן שהיא מנסה להעביר
״כן שוגר, מה את רוצה?״ שאלתי עם צחקוק
״אמ... אני רוצה.. אני..״ היא התחילה להיתקע.
אני יודע כמה זה נושא רגיש אצלה. במיוחד כי היא לא התאהבה בי כמו שאני התאהבתי בה, אני ידעתי מהשנייה הראשונה שאני אוהב אותה, לה לקח הרבה יותר זמן.

״מה את רוצה?״ שאלתי שוב, מנסה לגרום לה להתקדם עם המשפט.
״אני רוצה שנעשה את זה.״ היא אמרה מהר כאילו מישהו רודף אחריה
והשפילה את מבטה, יכולתי לראות את הסומק על לחייה החמודות והרמתי את סנטרה עם אצבעותיי

״נעשה את מה?״ התקלתי אותה.
״נו אתה יודע...״ היא אמרה והתקרבה לאוזן שלי כאילו לספר לי סוד
״נעשה 'בוגי ווגי'.״ היא אמרה והתחלתי לצחוק.
״מה מצחיק אותך?״ היא שאלה כשהתעסקה עם אצבעותיה והסתכלה אך ורק עליהן
״כאילו סק-״ לא סיימתי וכבר ידיה פגשו בפה שלי, חוסמות אותי מלהגיד את המילה הזו.
״אל תגיד את זה בקול רם!״ היא אמרה ועיניה התרחבו, היא הסתכלה לכל הכיוונים כדי לוודא שאף אחד בבית הגדול שלי לא שומע אותי בטעות. לא שיש פה מי שישמע את זה.
״בייבי, את רוצה שנעשה ס- בוגי ווגי?״ שאלתי עם חיוך והיא לא הרימה את המבט והנהנה.
היא כל כך חמודה אלוהים שיעזור!
שמחתי כל כך שזה מגיע ממנה ואפילו לא הייתי צריך להתערב או לרמוז.
״את בטוחה?״ שאלתי כדי שאני אהיה בטוח אם זה בסדר
״כן.״ היא ענתה והרימה את ראשה
״אני אוהב אותך.״ היא חייכה את החיוך הממכר שלה ורצתה להגיד משהו אבל לא נתתי לה. נישקתי אותה.

סיום פלאשבק

׳תפסיק הארי!׳
צעקתי על עצמי והסתכלתי על המראה שמולי
׳אתה תצא עכשיו לשמח את האישה שאתה הכי אוהב בעולם. את האישה שלך
ותפסיק לחשוב עליה.׳
אמרתי ושטפתי פנים במהירות.
יצאתי החוצה אל קים שלי והרחקתי את שוגר מהמחשבות.
״את יודעת שאת היחידה שאני אי פעם אוהב נכון?״ שאלתי אל תוך אוזנה והיא הסתובבה אליי עם מבט מופתע על פניה.

כל יום אתה מקווה שתגשימו עוד חלום אחד אחרון, אבל חלומות באים לאט והולכים כל כך מהר.
אתה יודע שאתה באמת אוהב אותה רק כשאתה נותן לה ללכת.

__________________

מזל טוב לקים!!