Lost in reality

chapter 12

סורי שלא העלתי בזמן! תהנו✨

אחרי המסיבה ורוניקה החזירה אותי הביתה והצלחתי לעבור את ג׳יימס בלי שאלות כי כנראה שהבין.

השעה כבר 00:42

דפיקה פתאום נשמעה בדלת, ג׳יימס קם לפתוח, הוא התקרב אליי וראיתי מי עומדים בדלת, ״יש פה אנשים שמחפשים אותך.״ הוא אמר בשקט ורצתי לחדרי, שמעתי גם את סמנתה מתעוררת ומנסה להסביר להם שהיא לא מכירה שום קים, ״אם נגלה ששיקרת לנו את תפגעי. וחבל.״ הם אמרו והדלת נטרקה, רצתי לכיוון סמנתה בוכה וחיבקתי אותה, ״זה בסדר. תוציאי.״ היא הרגיעה אותי, זה היה מפחיד.
״תודה.״ אמרתי וג׳יימס חזר למקומו בספה, ״אין על מה. אנחנו חייבים להיות זהירים יותר. מחר נקבע חוקים של מה מותר ומה אסור. הם יודעים שאת בעיר.״ סמנתה אמרה והנהנתי
והלכתי לחדרי, הורדתי את השמלה וקיפלתי אותה, מחר אני אחזיר אותה לורוניקה, לבשתי את הפיג׳מה הקצרה שלי ונכנסתי למיטה, כיסיתי את עצמי ונשארתי ערה, קיבלתי לפתע הודעה

איך את?

אני בסדר. למה אתה לא ישן?

לא כיף לישון לבד

טוב... לילה טוב הארי

ככה את עוזבת אותי?

סליחה, אבל אין לי מצב רוח כרגע.

קרה משהו?

יכולתי להיות מתה עכשיו.

סגרתי את הטלפון, לגמרי, כיביתי אותו ונשכבתי על הצד, הדלת לפתע נפתחה, ״את בסדר? לא יצא לי לשאול אותך, את הלכת מהר לחדר.״ התיישבתי והדלקתי את האור- ג׳יימס.
״כן. אני בסדר, מנסה להיות...״
״הכל יהיה בסדר. אני מבטיח.״ הוא אמר, התיישב על המיטה שלי וחיבק אותי, כשהוא הפריד את החיבוק בינינו היה לו מבט מוזר בעיניים, הוא התקרב אליי והסתכל כל הדרך על השפתיים שלי,
לא. זה לא הולך לקרות.
התרחקתי קצת והוא הבין את המסר, ״אהמ- אני אלך...״ הוא אמר וגירד את עורפו
סגרתי במהירות את האור ועצמתי את עיניי בחוזקה, מה קרה כרגע?

שקעתי במחשבות על הבחורים האלו שמחפשים אותי וגם על ג'יימס ומידי פעם על הארי עד שהתחלתי להירדם

בבוקר קמתי עם בחילה וכאב ראש נוראי. אני מקווה שג׳יימס וסמנתה בחנות כי באמת שאין לי כוח לראות עכשיו אף אחד. גם לא אותם.

יצאתי בזהירות מהחדר וראיתי את סמנתה יושבת בסלון וראשה מורכן, התעלמתי מהכאבים שלי והתיישבתי לידה
״מה קרה?״ שאלתי
״הם באו.״ היא ענתה ומיליון מחשבות קפצו לי לראש, מי באו? זה קשור אליי? הם רוצים לקחת אותי? אלו מי שאני חושבת שאלו?