Crushed

4 | סוג של משחק שאלות דפוק

"מממ... מה היה הזמן הכי ארוך לריתוק שקיבלת?" סם חופן תפוצ'יפס מהשקית בידו ומכניס לפיו בבת אחת. אני מנסה להסתכל עליו בזמן שאנחנו מתקדמים לבית שלו כי אני שונא לנהל שיחה בלי להסתכל על הבן אדם השני, אני סוג של מסופק כשאני קולט שגם הוא מנסה לעשות את זה.

להגיד שיש לי חבר זה מוזר, וגם די הגזמה כי אני די בטוח שצריך יותר מזה בשביל שמישהו יהיה חבר שלך. אבל האמת שאני מרגיש פחות לבד בבית הספר. גיליתי שהוא איתי במגמת ביולוגיה ושהוא ממש טוב בזה, גיליתי שהוא ממש טוב בלהקשיב וגיליתי שלמרות שיש לו די הרבה חברים הוא איתי. זה גורם לי להרגיש שווה קצת יותר משהרגשתי לאחרונה. וגם גיליתי שהוא גר ממש קרוב אליי, כאילו באותו רחוב-קרוב. אז התחלנו לעשות מין שגרה של הליכה יום אליו ויום אליי. אני חייב להודות שזה משמח באופן מפתיע להיות חבר של מישהו שרוצה להיות חבר שלך מחוץ לזמן הלימודים, עם שון נפגשתי רק למסיבות, אבל די הפסקתי אחרי מה שקרה. מן הסתם.

אני מהרהר בשאלה שלו בזמן שאני מכניס צ'יפס לפה שלי ולועס במהירות. "אני חושב ששבועיים או שלוש, הרבצתי לאח הקטן שלי כי הוא לקח לי את הטלפון. אבל ההורים שלי הפסיקו לרתק אותי מאז כיתה ו' בערך." אני עונה ומעיף בו מבט, הוא מצמצם את עיניו במין הלם כזה, אני מחייך לעברו בסיפוק עצמי, בטוח שאותו עדיין מרתקים.

הוא מניד בראשו בצורה שמזכירה אכזבה, זה גורם לי לצחוק, אני לא יודע מתי הרגשתי ככה, כאילו אני לא חייב לעצור את עצמי מכל דבר קטן. ברור שזה באשמתי, אני לא מאשים אף אחד (חוץ מזואי ושון) בזה שאני מדוכא בזמן האחרון, כאילו אני מניח שלהיות בבאסה מזה שחברה שלך נפרדה ממך זה הגיוני, אבל אני תקוע בפרק הזה בחיים שלי כבר יותר מידי זמן. זה כאילו לחצו על העצור ברגשות שלי לגביה ולא משנה כמה אנסה אני לא אצליח להתגבר על זה.

אבל האמת שפתאום אני צוחק בלי להרגיש מטען גדול על הלב שלי, אני לא מרגיש שאני הולך לבכות או שבעצם זה צחוק מריר כזה. אני מניח שזה נשמע פתטי שזה מין צחוק משחרר כזה, אני פשוט מאושר מזה שאני יכול לצחוק בלי להרגיש את הלב שלי מתכווץ מכאב.

הוא מכחכח בגרונו לפני שהוא מכניס חופן נוסף של תפוצ'יפס לפיו ולועס באיטיות. אני לא יודע אם הוא עושה את זה בשביל ליצור סקרנות למה שהוא הולך להגיד כי הוא תמיד אוכל רגע לפני שהוא אומר משהו חשוב, או שהוא לא שם לב לזה. "מכיתה ו'?" הוא שואל בלעג, חיוך משועשע מתפרס על שפתיו, אני לא יכול לעצור את עצמי לחייך גם כן. "לא ריתקו אותי מכיתה ג', וגם זה רק בגלל שהרבצתי למישהו." הוא ממשיך.

אני חושב שלוקח לי יותר מידי זמן לקלוט מה שהוא אומר, זה אומר שאני לא מקשיב? אני פשוט מסתכל עליו עם הרגשה של, "רגע, לא ריתקו אותך מכיתה ג'?" ואז קולט שהסיבה שריתקו אותו היא שהוא הרביץ למישהו. הוא צוחק כשאני נעצר ובוהה בו. "רגע, מה?" אני שואל. אני בחיים לא הרבצתי למישהו חוץ מאח שלי, לא שזה הופך אותי לאיזה קדוש או משהו, אבל איך מגיעים למצב שמרביצים למישהו? אני ממשיך ללכת לצידו ולא מסיט את מבטי ממנו. "כאילו, משפחה או משהו כזה?" אני שואל בתמימות.