Crushed

9 | ירידה לעם

העיניים של סם נעוצות בפרצוף מוכה ההלם שלי, עבר הרבה זמן מהפעם האחרונה שראיתי את הנשיקה של זואי ושון, מעל חודש אפילו, לכן כשאני וסם נכנסים לכיתה ומדברים על שום דבר ואני רואה את זואי מתמזמזת עם שון אני נעצר במקומי, מפסיק את המשפט שבדיוק אמרתי ופשוט בוהה בהם. אני חייב להודות שהייתי בטוח שהם יפרדו כבר, או לפחות יפסיקו להתמזמז במקומות ציבוריים. הייתי בטוח שהלב של זואי יישבר, בדיוק כמו כששלי נשבר, כשהיא תגלה שהיא סתם הייתה עוד כלי משחק. אבל זה לא קרה, עדיין לא לפחות.

גם הפעם גבה של זואי מופנה אליי, השיער החלק שלה מפוזר, לא כמו פעם שרוב הזמן היה אסוף בקוקו גבוה או בחצי קוקו. ידיו של שון עוברות בשיערה החלק בעדינות וראשו מוטה ימינה בעוד ראשה של זואי מוטה שמאלה. השיער הכהה של שון לא נראה מפני שזואי יושבת על ברכיו כשכל אחת מרגליה נמצאת בצד אחר. זו סצנה מבחילה, הדרך בה יד אחת של שון מושכת את פרצופה של זואי קרוב יותר אליו וידו השנייה עוברת בשערה הלוך ושוב. אני לא בטוח מה זואי עושה עם ידיה אבל אני בטוח ששתי ידיה אוחזות בלחיו של שון בדיוק כמו שהחזיקה בעורפי כשהתנשקנו.

לחיי שורפות, אני מרגיש את הלב שלי נשרף ואת הנשימה שלי נעצרת רגע לפני שאני מרגיש יד נוגעת בזרוע שלי ומוציאה אותי מההלם שאני שרוי בו. עיניו של סם מסתכלות עליי באותה צורה שהסתכל ביום שדיברנו - ואני לא יכול לא לקחת את עצמי בידיים ולהירגע רק בשביל לא לאכזב אותו. אני לוקח נשימה עמוקה ועוצם את עיניי לרגע לפני שאני נכנס לכיתה. הייתי בטוח ששון וזואי היו הילדים בכיתה אבל טעיתי כשראיתי מספר נוסף של ילדים בצד השני של הכיתה, מתרחקים מהם כמה שרק אפשר. אני מאפשר לעצמי לחייך.

כשאני מגיע למקום שלי ושל סם אני מניח את התיק שלי על השולחן ומתיישב על הכסא הלא נוח, סם מתיישב לידי. אני לא ממש מסתכל עליו אלא מרגיש בנוכחות שלו. עיניי בוהות בשון וזואי מתנשקים, אבל הפעם מזווית שונה כך שאני רואה גם את זואי. ידיה אוחזות בפרצופו של שון כאילו סוף העולם מתקרב, שפתיהם לא מתרחקות אחת מהשנייה יותר משנייה, כאילו חיי שניהם תלויים בנשיקה הזאת. תהיתי לפני כמה ימים אם גם אני הייתי כזה, מנשק את זואי בלי בושה מול כולם. אני זוכר שאמרתי לעצמי באותו זמן שהם יכולים ללכת לעזאזל, כל מי שלא רוצה להסתכל עליי ועל זואי. עכשיו כשאני חושב על זה - ואשכרה רואה את זה - אני מרגיש את הבחילה שלי עולה.

אבל אני לא נותן לעצמי להרגיש את הקיא, אני פשוט פותח את התיק בעזרת הריצ'רץ' של התיק שלי ומוציא את בקבוק הפלסטיק שלי. אני מתמקד ברעשים השגרתיים האלה ומנסה להסדיר את הנשימה שלי, אני מרגיש איך לחיי הבוערות נרגעות מעט. אני מסיט את ראשי לצד ימין ורואה את עיניו של סם בוהות בי בדאגה ולא יכול לא להרגיש אסירות תודה על כך שהוא כאן לידי. אני מחייך לכיוונו בזמן שאני פותח את בקבוק המים ולוגם, הוא מחזיר לי חיוך.