Crushed

10.5 | השפלה פומבית

אני נכנס למסיבה של שון, האמת שאני בא אליה רק בגלל זואי, למרות שכרגע אני סוג של כועס עליה. לא דיברתי איתה מיום רביעי, היום זה יום שבת בערב. אני לא בטוח שהיא שמה לב בכלל, אז אני חייב לדבר איתה על הכל, על זה שהיא הפכה להיות בן אדם אחר, על זה שאני לא מזהה אותה כשאני רואה אותה. אני צריך לשאול אותה אם היא עדיין אוהבת אותי, למרות שיש לי הרגשה שלא.

הבעיה היא שאני עדיין אוהב אותה.

אני סוגר את הדלת מאחוריי, פעולה חסרת תועלת לגמרי כי ברגע שאני זז מטר מהדלת שלוש נערות שאני לא מכיר נכנסות ומשאירות את הדלת פתוחה, הראש שלי מתחיל לכאוב מכמות האנשים שנמצאים סביבי והלב שלי פועם מהר מדי בקצב המוזיקה. אני בולע את רוקי וחוצה את הלובי של הבית בתקווה לראות את זואי בקרוב, בדרך רואה כל מיני אנשים שאני מכיר וחצי מחבק אותם, זה קורה בעיקר במסיבות - חיבוק אנשים בצורה מביכה שכזאת.

אני מעביר את ידי בשיערי בלחץ וצועד לכיוון החצר של ביתו של שון כי אני יודע שיש שם פחות אנשים והמוזיקה לא מתנגנת שם, והאמת שאני חייב מקום בלי מוזיקה כי מתחילה להיות לי מיגרנה, או לפחות משהו שדומה לזה. אני מתקדם לעבר החצר ותוך כדי סורק את האנשים בתקווה לראות נערה שנראית בדיוק כמו כל אחת אחרת, שיער חום כהה חלק, עיניים זהובות ובגדים צמודים מדי. אני מתכוון לשלוח לזואי הודעה בדיוק כשאני יוצא למרפסת אבל רואה אותה, היא מדברת עם בת שאני לא מכיר ומחייכת בצורה שלא ראיתי אותה מחייכת מאז הדייטים הראשונים שלנו.

אני בולע את רוקי ומתקדם לכיוונה, כשזואי רואה אותי היא רק מעיפה בי מבט ומהנהנת לפני שהיא ממשיכה לדבר עם הנערה שמולה, אני מנסה לא לחשוב בכלל על להעלב. אני סורק את החצר הענקית שנמשכת כל כך רחוק שזה נראה כאילו אין לה סוף ומחפש את שון כי אני חייב לדבר איתו, לבסוף אני רואה אותו בצד, מחזיק בירה ונשען על הקיר הבהיר בזמן שהוא מפלרטט עם מישהי בלונדינית גבוהה. אני במהירות מתקרב אליו, כשהוא רואה אותי הוא מרים את ידו לכיף אבל אני פשוט מרים את ידי, מחזיק את ידו ומתחיל למשוך אותו למקום מבודד.

"אחי, מה לעזאזל? הייתי באמצע עם הבחורה." הוא מתלונן בזמן שאני מושך, פרצופו נראה מעט עצבני. אני נעצר במקום שקט, מסתכל על החולצה המכופתרת שלו שפתוחה לגמרי ומגלגל עיניים. הוא לוגם מהבירה שלו בזמן שהוא מסתכל למשך כמה שניות לעבר חבורת בנות בצד ומכניס את ידו השמאלית לכיס הג'ינס הקרוע שלו, הוא מחזיר את עיניי אליי ומחייך ביהירות.

אני מסתכל עליו בעצבים. "אני בטוח שתשרוד, ואני בטוח שתמצא תוך חמש דקות בת נוספת." אני אומר, ליבי פועם מהלחץ שאני מרגיש, אני רק רוצה שהוא יגיד לי את האמת ושהאמת תהיה שהוא לא נפגש עם זואי מאחורי הגב שלי אף פעם, למרות שזו בקשה קצת גדולה מדי.

הוא מחייך בהסכמה, מהמהם לרגע לפני שהוא מרים את הבקבוק הירוק מעלה ומצמיד לשפתיו, הוא מסיים את השתייה ומסתכל עליי במבט ממתין. "אני יכול ללכת לקחת עוד בקבוק או שכינסת אותי כאן בלי שום סיבה?" הוא שואל, קולו ציני כתמיד אבל היום זה מעצבן אותי אפילו יותר. הוא נוגע לרגע בסנטר שלו ומכווץ את פניו לרגע בכאב, אני מתמקד בסנטרו ורואה שצמח לו חצ'קון חדש, אני מחייך בסיפוק.