Crushed

5 | סטורי טיים

קול פסיעתנו במעלה המדרגות נשמע רועש יותר ממה שאמור להיות בבניין השקט, אני סורק את פנים הבניין הנקי בעיניי בזמן שאני וסם עולים לקומה השנייה, הוא לא אומר מילה ואני לא בטוח אם אני אמור להרגיש רע. האמת שזו אחת הפעמים היחידות שבהם אנחנו לא מדברים. רוב הזמן שנינו מדברים בלי סוף, אני לא בטוח אם אי פעם שתקנו לכל כך הרבה זמן. אני מעיף מבט בסם, הוא לועס את התפוצ'יפס שהכניס לפיו לפני שזרק את השקית ובודק הודעות בזמן שאנחנו מגיעים למדרגה האחרונה בגרם המדרגות. הוא מכניס את הטלפון שלו לכיס השמאלי בג'ינס הכחול שלו ומוריד את התיק שלו לרצפה, הוא פותח את התא הקטן והקידמי ביותר ומוציא ממנו צרור מפתחות בעל מגדל אייפל קטנטן, הוא לוקח את אחד המפתחות התלויים ומכניס למנעול, הוא מסובב במהירות ופותח את הדלת. אני נכנס לבית בזמן שהוא מרים את תיקו וסוגר את הדלת, לאחר שהוא נועל מבפנים אני והוא מתקדמים לחדר הענקי שלו. באותו יום שהתחלנו לדבר באתי לבית שלו די הרבה, מצחיק לחשוב כמה מהר התחברנו, אבל יותר מצחיק זה כמה מהר הפכנו לחברים ממש טובים.

כשאני פותח את הדלת קול חריקה קל נשמע, סם רוטן את אותה רטינה שהוא רוטן בכל פעם שאני שומע כשאנחנו נכנסים לחדרו, משמעות הרטינה היא, "למה לעזאזל אני תמיד שוכח לשמן את הצירים האלו?", אני מגחך ומוריד את התיק שלי לרצפה בעוד סם זורק את שלו ומוציא את הטלפון, שאותו מניח על שולחן העץ שנמצא קרוב לדלת, ליד השולחן ישנו הארון הנפתח הלבן בעל המראה הענקית שמתפרשת על פני כל הדלת הימנית. במקביל לארון יש את המיטה הזוגית שמונחת במאוזן לקיר שמול הדלת, כמה פופים בצבעים שונים זרוקים על השטיח הכחול המתפרש על כל הרצפה. מול המיטה, ליד הדלת, ישנן שתי שידות בצבע חום שמלאות עד אפס מקום בבלאגן, זה בערך המקום היחיד בחדר של סם שמבולגן... חוץ מהכוורת הלבנה שתלויה מעל השולחן.

סם מתקדם בכבדות לעבר המיטה הענקית שלו בזמן שהוא מלמל כמה הוא עייף, למרות שלא עשה שום דבר כל היום חוץ מלדבר איתי בזמן השיעור, וכמה הוא צריך להשלים שעות שינה. דבר שסם לא צריך להשלים זה שעות שינה, הוא כל הזמן ישן. פעם אחת הוא נרדם אצלי בבית כששיחקנו מששחקי מחשב. הוא נופל את המיטה כשרוב גופו נמצא מחוץ לגבולות המיטה ופרצופו מעוך במיטה בעלת מצעי הגלקסייה. אני נותן לו מכה בגב ברגע שאני עולה למיטה וחולץ את נעליי, הוא מרים את ראשו ומעיף בי מבט מצמית, אני צוחק, מעיף את האולסטאר האדומה שלי על השטיח ומתקדם אחורה על המיטה לכיוון הקיר בכדי שאוכל להישען על הקיר. סם לא אוהב להישען על הקיר, הוא מרגיש שזה חוסם לו את האפשרות לשבת בצורה נוחה, אבל אני יודע שהוא לא אוהב להישען רק בגלל שהוא לא יכול לזוז כל הזמן בזמן הוא יושב ככה. הוא ממלמל כמה דברים בזמן שהוא מתיישב על המיטה וחולץ את נעליו, הוא מתיישב מולי וזורק את נעליו אחורה מעל ראשו ואז מיד מסובב את ראשו לראות אם הצליח לזרוק את שתיהן על הסולייה אחת ליד השנייה, הוא אף פעם לא מצליח. "שיט, הייתי קרוב הפעם." הוא אומר, מסובב את ראשו אליי עם חיוך קטן ומעביר את ידיו בשיערו המתולתל.