Crushed

8.5 | שיער

אני נכנס לכיתת ביולוגיה בזמן שאני מקליד לזואי הודעה בה אני שואל מתי היא באה, אני מתקדם לעבר המקום שלי, מכניס את הטלפון שלי לכיס הקדמי של הג'ינס השחור שלי ומתיישב במקומי על כסא פלסטיק לא נוח, אני מסתכל על השולחן הלבן שמכוסה בציורים שזואי ציירה שיעורים קודמים ועובר עליהם באצבע שלי. אני מנסה לא לחשוב על אותו ערב שהיא באה אליי, אבל האמת שזה לא יוצא לי מהראש. היא התנהגה ממש מוזר בפעם האחרונה שנפגשנו, למרות שידעתי שהיא סתם נלחצה כי היא שלחה לי הודעה אתמול בלילה שהיא מצטערת על אותו יום. אני מחייך ומרים את האצבע שלי מהציור של החתול הקטן עליו עברתי באצבע שלי ומרים את ראשי לעבר הלוח הלבן שנמצא מולי, החומר של השיעור שהתקיים אתמול עדיין היה כתוב שם בטוש מחיק בצבע כחול. אני מנסה לא להשתעמם מכך שאני פשוט בוהה בלוח בלי מעש למרות שאין לי ממש מה לעשות כרגע, במיוחד כששכחתי את האוזניות שלי בבית ככה ואני לא יכול לשמוע מוזיקה כרגע, והטלפון שלי משעמם בטירוף.

אני מחכה לרטט מהטלפון שלי שיודיע לי על הודעה מזואי שתענה לי על השאלה שלי, כשאני לא רואה שהיא עונה לי אני מוציא את הטלפון ולוחץ על מקש הכיבוי וההדלקה בצד ימין בשביל שהמסך יפתח, כמה התראות מהאינסטגרם מופיעות על המסך יחד עם מספר הודעות מיוטיוב על כל מיני סרטונים שיוצרים שאני מנוי אליהם העלו סרטון. אני מקיש את קוד הנעילה של הטלפון וצופה במסך נפתח, אני נכנס לוואטסאפ ומתחיל לבדוק הודעות מצ'אטים שלא פתחתי כמה ימים. אני לא בן אדם של הודעות, זה למה יוצא לפעמים שאני לא עונה במשך כמה ימים. מן הסתם שאני בן אדם של שיחות פנים מול פנים, זה הכי קל ככה, לפחות בשבילי. גם שיחות טלפון זה בסדר למרות שבשלב מסוים לאף אחד אין שום דבר להגיד, ויש דממה מביכה כזאת שאף אחד לא יודע מה להגיד בה והשיחה פשוט הופכת להיות מביכה - קצת כמו השיחה שלי ושל זואי ביום שישי שעבר. כמה דקות אחרי שהיא הסתכלה לי בהודעות היא פתאום קיבלה הודעה מחברה שלה שאמרה שהיא צריכה ללכת, והאמת שהייתי מאמין לה אם שתי דקות קודם היא לא הייתה מתכתבת בטלפון ונראית כאילו זה הדבר הכי חשוב בעולם.

ההבדל ביני לבין זואי הוא שאני אוהב אותה. כאילו באמת אוהב אותה. לפעמים אני יכול פשוט להיות כל כך מאושר מהעבודה שיש לי אותה. אבל אני לא בהכרח מרגיש נאהב, זה כאילו אני יודע שהיא אוהבת אותי ואני יודע שהיא אומרת לי את זה הרבה, אבל קל להגיד מילים, קל להגיד שאתה אוהב מישהו בלי לשים לב. ואני מודה שמה שקרה באותו יום לפני שבועיים הרגשתי שהיא באמת מתכוונת למילים שלה, אבל מאז היא כאילו לקחה צעד ענקי אחורה, כאילו התקדמנו יותר מדי מהר. אני בוהה בצ'אט של המשפחה שלי כשאני מקבל הודעה מזואי בה כתוב שהיא תבוא עוד חמש דקות. אני מסתכל על ההודעה במשך כמה שניות ולאחר מכן סוגר את המסך למרות שהשארתי על האפליקציה פתוחה, אני מניח את הטלפון על השולחן ומסתכל על הקיר שנמצא מולי.