Crushed

1.5 | הזמנה לדייט

אני סורק את הקפיטריה במבטי בתקווה לראות את זואי, אני קולט אותה בקצה הקפיטריה מדברת עם אחת מחברותיה וצוחקת והפרפרים בבטני מתחילים לגעוש כמעט מיד, היא מעיפה חלקת שיער מתולתל שנחה על כתפה אחורה ומיד מסתירה את פיה בעזרת ידה בזמן שממשיכה לצחוק, הצחוק שלה היה מהפנט; ברגע שעינייך נחו עליה כשהיא צחקה - אתה אבוד, העיניים שלך אפילו לא ינסו להפסיק לבהות בה. הכל בה היה מהפנט, שיערה המתולתל, האף הסולד ועיניה הזהובות. היא אף פעם לא שמה איפור, היא היתה מהממת, באמת מדהימה. היא לא ניסתה להרשים אף אחד מחבריי - מה שנתן לה נקודת זכות אצלי. היא היתה עצמה, מה שהיה די מדהים בפני עצמו.

אני ממש לא בטוח מאיפה בא הביטחון הענקי הזה של לקום ממקומי, שון מרים את עיניו מהמכשיר שמחזיק בידיו ומעיף בי מבט חטוף של בלבול. הוא מרים את ידו ועוטף את כף ידו סביב הזרוע שלי בכוונה להחזיר אותי למצב ישיבה, אבל משהו חזק מאוד בבטני גרם לי לרצות לעשות הכל מלשבת - גם אם זה כולל בושות לאחד הילדים הכי פופולריים בכיתה י"א. האמת היא שלמרות שלא היינו שמיניסטים אנשים ידעו מי אנחנו, הקבוצה "המקובלת" כביכול של התיכון, אנחנו יושבים בשולחן כמעט הכי מרכזי וכל הזמן מוזמנים למסיבות. אני לא אוהב מסיבות, יותר מידי רעש ובירה - אבל ברגע שהפכתי לחבר הכי טוב של שון זו לא היתה שאלה אם בא לי לבוא למסיבה זו או אחרת. זו עובדה, אין לא.

ובעצם, גם אני מקובל כרגע. זו אמנם מילה דפוקה, אבל אני נמצא בקבוצה כזו שכל ילד בתיכון מכיר אותי. ואם אני עושה בושות לקבוצת "מקובלים", זה כולל גם את עצמי - אז ממש לא אכפת לי. כי כרגע כל מה שאני יכול בכלל להסתכל עליו זו זואי, שבדיוק דחפה חמישה צ'יפסים דקים לתוך פיה בלי היסוס, היא הייתה כל כך טבעית. זה גרם לי לרצות להיות איתה ברגע זה אפילו יותר. אני מושך את ידי מאחיזתו של שון ומתקדם, הלב שלי מתחיל לפעום כל כך חזק שאני בקושי יכול לשמוע את צעדיי. אני מרגיש איך רוב המבטים של התלמידים שנמצאים בקפיטריה מופנים אליי, זה גורם לחיוכי לגדול אף יותר בלי לדעת אפילו למה או מה אני עושה. אני סוג של יודע, להגיע לזואי ולדבר איתה. אני פשוט מרגיש שאני לא מסוגל יותר לבהות בה מרחוק בלי לעשות כלום. זו הרגשה חזקה כל כך, אני מרגיש את זה בכל איבר בגופי עכשיו שלחשוב על לעצור, להסתובב ולחזור למקומי נראה יותר כמו פנטזיה.

אני יודע שזכיתי בתשומת הלב של כל ילד בקפיטריה כשאני קולט את החברה הג'ינג'ית של זואי טופחת על כתפה ומפנה את תשומת הלב שלה אליי. זואי מסתכלת עליה במשך כמה שניות באי הבנה, אז החברה מצביעה עליי וזואי מפנה את מבטה לכיווני. הלב שלי דופק אפילו חזק יותר, אני מרגיש שבא לי לצרוח מבלי סיבה; אולי יש סיבה בעצם - אולי הסיבה היא אושר ברגע שעיניה של זואי עליי ברגע זה ולא על שום דבר אחר. כשהיא קולטת שאני בא לכיוונה עיניה נפערות, היא לוחשת משהו לחברתה כשכף ידה מסתירה את פיה, אבל אני יודעת שהיא מדברת עליי.