black & white

𝕡𝕒𝕣𝕥 𝕠𝕟𝕖 (𝟷)

״בוקר טוב סיס!" הגעתי לעבודה מוקדם בבוקר... אני עובדת כמארחת בבית מלון... עבודה סבירה לנערה בת שבע עשרה לא? אחריי הכול... כבר ניסיתי מלצרות וזה לא הלך... כול פעם נפלו המגשים עד שפוטרתי... "בוקר טוב" החזרתי לקים שעמדה לידי "שמעי אני חייבת לרוץ רגע אני שנייה חוזרת!" היא אמרה ונכנסה לחדר עובדים... האמת בית המלון שאני עובדת בו רוב הזמן לא מלא כול כך ואם כבר מגיעים אנשים הם כמעט תמיד אנשי עסקים או תיירים בקיצור אין כזה הרבה עבודה... "בוקר טוב במה אפשר לעזור?" שמתי לב לבחור בחליפה שעמד ונשען את הדלפק פתאום הוא הסתובב אליי ולהפתעתי הוא היה צעיר... הוא היה גבוה ושרירי ופניו היו מסורטטות עיניו היו נראות כמו כריסטלים כחולים ושיערו היה חום ומסורק לאחור "חדר אחד בבקשה... לילה אחד" הוא אמר והנהנתי "אפשר לשאול איך קוראים לך?" הוא שאל וחייכתי "קייט... קייט גרין!" אמרתי והוא הנהן "ואתה?" שאלתי מחוייכת למרות שהוא לא העלה חיוך על פניו "לוקאס..." הוא השתמש בשם הפרטי בלבד אך זה הספיק לי... הוא שילם במזומן מה שקצת הפתיע אותי... אבל מיד אחר כך העברתי לו את המפתח לחדר שלו... "שיהיה יום טוב ואם תצטרך משהו תתקשר לקבלה" אמרתי והוא הנהן הולך משם... הייתי מופתעת מכך שהוא הגיע בלי מזוודות... רק הוא והחליפה היוקרתית שלו... בכללי הוא היה מסקרן... הוא לא היה מבוגר כמו שאר אנשי העסקים שאני רגילה לראות במלון... "סיימת לבהות? יופי! כי צריך אותך בחדר 329" האחראית צוות הגיעה וכמובן שעצבנית... "איפה החברה שלך?!" היא התכוונה לקים... "מאחורה..." אמרתי והיא כמובן עיוותה את הפנים למבט עצבני "והיא השאירה את הקבלה בלי פקידות?" היא אמרה עצבנית "אני כאן..." אמרתי מגחחת "מה שגרוע מאוד! כבר אמרתי לך שצריך אותך בחדר 329 אז קדימה!!" היא אמרה וגילגלתי את עיניי הולכת לאן שאמרה... כשיצאתי מהמעלית והתחלתי להתקדם בקומה שמתי לב לאותו איש בחליפה מסתובב בין החדרים בקומה כאילו מחפש משהו "אתה מחפש את החדר שלך?" שאלתי והוא הסתובב אליי "כי אם כן אז הוא ממש פה מעבר לפינה..." אמרתי מחייכת "אוקיי... תודה..." משהו אומר לי שהוא לא חיפש את החדר שלו... אוליי האקדח שבלט לו מהכיס היה רמז דיי עבה לכך... ניסיתי להרגיע את הסרטים שהרצתי בראש... הוא בסך הכול איש עסקים שישן כאן הלילה וכניראה שהוא מחזיק רשיון לנשק... אני מקווה... התקדמתי לחדר 329 והתחלתי לעשות את העבודה שלי... להחליף סדינים... להחליף מגבות... לסדר את הרהיטים... בקיצור להכין את החדר... עבודה מעייפת אבל עדיין עבודה... חזרתי לדלפק הקבלה ונתתי לשעות לעבור למרות שהייתי סקרנית לדעת עוד לגביי אותו האיש עם החליפה ובטח שעל האקדח שלו... כשהמשמרת נגמרה עליתי למעלה רואה שאחד החדרים בקומה היו פתוחים אז התקרבתי אבל שנייה לפניי שניכנסתי פנימה יד תפסה אותי ומשכה אותי לאחור "שלום גם לך קייט סמית' " עוד אדם בחליפה עמד מולי רק שהוא היה בתוך החדר ומי שמשך אותי מחוץ לחדר היה אותו איש מהבוקר... נדמה לי שהוא אמר שקוראים לו לוקאס... האיש מולי שהיה בתוך החדר שעדיין אין לי מושג איך זיהה אותי למרות ש... למה הוא קרא לי קייט סמית'? התחיל להיתקרב ושמתי לב שהוא שולח את ידו אחורה לאיזור החגורה... "שלא תעז להתקרב שוב לאישה שלי!" לוקאס אמר ומיד אחר כך ירה... "אעע!" צרחתי אבל מיד הוא משך אותי אליו ושם את ידו על פי "א... אתה... אתה רצחת אותו!" אמרתי מתרחקת ממנו "נכון..." הוא אמר חייך אליי הסתכלתי על הגופה ששכבה מולי עם הקליע בראשה ועל לוקאס שעמד בחדר מחוייך והסתכל עליי "ואת לא תגידי כלום נסיכה שלי..." עמדתי קפואה כשהוא התקרב אליי והניח את ידו על פניי הבטתי שוב סביבי ואז מיד רצתי משם... הייתי מופתעת שגיליתי שהוא לא מאחוריי אבל ניצלתי את זה וברחתי הביתה...

**8:30**
נכנסתי למלון ושחכתי לגמרי ממה שקרה אתמול... ניסיתי להעסיק את עצמי בכול הדברים האפשריים (לא שזה אפשרי כי פקינג נרצח לי בן אדם מול הפנים!) כשהגעתי נכנסתי לעמדה שלי בקבלה... הבוקר עבר לאט מידי... בלי עיניין... כרגיל תיירים ואנשיי עסקים... בשעות הצהריים שמתי לב שלוקאס התיישב על אחד הכיסאות בלובי ובהה בי עובדת... אוליי בדק שאני שותקת... מידיי פעם הוא הגניב חיוך קטן והאמת זה היה נראה כאילו ממש לא אכפת לו אם אני שמה לב... אחריי כמה זמן שישבתי בקבלה בלובי קיבלתי רשימת חדרים ועליתי למעלה... שמחתי... אני לא צריכה להישאר לספוג את המבטים שלו... התחלתי לסדר את החדרים בשעמום כשפתאום הטלפון שלי צלצל ועל הצג הופיע מספר טלפון שלא ראיתי הרבה זמן...
"אבא?" עניתי לטלפון בהלם "קייט איפה את?" ממתי אכפת לו איפה אני או מה אני עושה? "בעבודה למה קרה משהו?" שאלתי מודאגת עוזבת את הסדין שעד עכשיו ישבתי לסדר... "אני... אני צריך לספר לך משהו..." הוא אמר ושמעתי על הקול שלו שהוא מודאג "אבא אתה רוצה שאני אבוא?" שאלתי כשפתאום שמעתי את דלת החדר נפתחת "היי צא מפה!" צעקתי כשראיתי את לוקאס עומד מולי... "שלום גם לך קייטי..." הוא מדבר בטון קליל ורגוע ועוד קורא לי קייטי!! "קייט תרגעי..." אבא מעיר אותי מההלם והאטרף שהייתי שקועה בו... "תעבירי לי את לוק..." אבא שלי אומר ואני נשארת במקומי לא מבינה מה קורה מסביבי "את מי?-" שאלתי אבל נקטעתי כשלוקאס לקח את הטלפון מידי... "היי!" צעקתי אבל הוא התעלם... הוא דיבר עם אבא שלי בטלפון ואני פשוט עמדתי קפואה בחדר בוהה סביבי במטרה להבין מה לעזאזל הולך כאן?! "קייט... את תלכי עם לוק..." אבא שלי אמר כאילו שזה ברור מאיליו שאני אלך עם הרוצח הזה... "מה?! לא... אני לא הולכת עם הרוצח הזה לשום מקו-" הוא קוטע אותי בעצבים... "את תלכי איתו ואת לא תעשי גם בעיות!" לא חשבתי שהוא יגיד לי משפט כזה אי פעם ובטון שכזה...
ובנתיים השטן יושב ומסתכל מהצד מצחקק על כול מה שקורה...
הוא מסובב את כולם על האצבע הקטנה...
ואפילו מבלי להכיר אותו אני הבנתי את זה...