black & white

𝕡𝕒𝕣𝕥 𝕗𝕚𝕧𝕖 (𝟻)

התחרטתי שצעקתי ככה... אבל האמת... מותר לי!! אגרתי יותר מדיי בשנה האחרונה... וזה נכון שאפילו לא ישבתי שבעה על אמא שלי... וזה מציק לי ומהדהד לי בראש... אבל... אני צריכה להתמודד... חודש אחריי שהיא מתה אבא שלי כבר שלח אותי להסתדר לבד... מה עושים כשנזרקים מהבית? הכול! כול מה שאפשר! מוכרים סמים... כן כן גם בגיל 16.. גונבים... מתחברים לאנשים שלא כדי להתחבר אליהם... וככה זה היה עד שמצאתי את העבודה במלון... בבוקר עבדתי שם בלילה מכרתי סמים וגנבתי עד שהיה לי מספיק כסף לשכור דירה קטנה... לפחות זה... ״אני לא ידעתי על כול זה קייט...״ לוק מוציא אותי ממחשבותי כשנכנס לחדר ״סליחה שצעקתי... אני לא יודעת למה זה התפרץ ככה...״ הוא חייך אליי ״תשני קייטי...״ הוא כיבה את האור והתקדם אליי... הוא כיסה אותי בשמיכה הלבנה ונישק את ראשי... הוא היה ממש נחמד מאז שהגעתי לפה אבל... יש לי תחושה רעה... הוא יצא מהחדר ובאותה השנייה אני כבר יצאתי מהמטה... קמתי בשקט יוצאת מהחדר הסתכלתי סביבי רואה שאף אחד לא מסתכל והמשכתי ללכת הוא נכנס לאותו חדר שאמר לי לא להיכנס אליו... עמדתי בחוץ מנסה להאזין לה שבפנים אבל כול מה ששמעתי היה צעדים קטנים כמו מדרגות כאלו... יכול להיות שהוא יורד למרתף כולשהו? הייתי סקרנית... פתחתי לאט את הדלת מגלה שצדקתי זה באמת היה מדרגות שמובילות למרתף כניראה... ירדתי לאט ובשקט ״היא למעלה ישנה צריך שזה יהיה בשקט...״ שמעתי את לוק לוחש משהו לא יכולתי להתקדם עוד כדיי לראות... ״כמה זמן אתה כבר פה אדם?״ טון הדיבור של לוק משתנה לטון עצבני ״אני אומר שמספיק אתה לא חושב?״ הוא ממשיך לדבר ואני עוד לא הבנתי אל מי... ״היה לשותף שלך מספיק זמן!״ לוק אמר ולא יכולתי יותר עם הסקרנות הזו... התקדמתי עוד קצת כדיי לראות... ראיתי את מי שכניראה שמו אדם קשור לקיר ואת לוק עומד מולו ורק שהסתכלתי הבנתי שאני עומדת מאחוריי קיר אבל מאחוריו יש לפחות עשרה שומרים של לוק... הם היו לבושים בשחור והחזיקו כול אחד אקדח מוצמד לחגורה ״תעלה למעלה ותבדוק שהיא ישנה אני לא רוצה שתשמע את זה...״ לוק אמר לאחד מהאנשים שהיו שם והוא התחיל להתקדם ליציאה רצתי מהר אך בשקט רצתי במסדרון ונכנסתי למטה מתכסה שוב בשמיכה הדלת של החדר נפתחה ומיד נסגרה... כמו דקות אחריי קמתי שוב אבל... איך שפתחתי את הדלת שמעתי ירייה ומיד אחר כך צרחה שהשתתקה אחריי עוד ירייה... לא צריך להיות גאון גדול כדיי להבין מה קרה שם... הייתי מבוהלת... לא ידעתי מול מה אני מתייצבת כשנכנסתי לפה... חזרתי לחדר מתיישבת על המטה מנסה להרגיע את הדופק... שמעתי צעדים מתקרבים לחדר ומיד נכנסתי מתחת לשמיכה הדלת נפתחה ויכולתי להרגיש שהוא עומד מעליי... הוא ליטף את פניי בעדינות וכול מה שעלה בראשי הוא שלפניי פחות מדקה היד הזו החזיקה אקדח שבעזרתו הוא רצח מישהו!! זזתי באי נוחות כאילו מתוך שינה והוא הזיז את ידו קם ויוצא מהחדר... מה לעזאזל זה היה?! ״יש לי תחושה רעה... תעמוד מחוץ לדלת ותבדוק שהכול בסדר!״ שמעתי את הקול של לוק והבנתי שכניראה הוא הציב מישהו מאחורי הדלת... רשמית אני תקועה... התחלתי ללכת בחדר באי שקט בסופו של דבר החלטתי שאני אלך לישון ואקום מחר ואלך לעבודה ולא אחזור למקום הזה יותר... נכנסתי מתחת לשמיכות נושמת עמוק מנסה לרוקן את הראש ממחשבות עד שלבסוף הצלחתי להירדם...
**8:00**
קמתי במהירות והתארגנתי כשיצאתי מהחדר לא ראית את לוק ניצלתי את זה... ירדתי למטה לוקחת מהמדף את הטלפון שלי ויצאתי במהירות חומקת מהשומרים שלו שהתרוצצו בחצר... נסעתי בטרמפים עד למלון... ״את מאחרת!!״ למה אני לא מופתעת? עוד לא התחיל היום וחטפתי צעקות... ״מצטערת...״ מלמלתי בשקט נכנסת מאחוריי שולחן הקבלה ״בוקר טוב קייטי!״ שון מפתיע אותי כשמגיע למשמרת הייתי בטוחה שהוא חוזר מהחופשה רק בעוד יומיים ״נו איך היה? ספר לי הכול!״ אמרתי מחבקת אותו ״היה טוב...״ הוא ענה וחייך ״היה טוב זה אומר ש...?״ שאלתי בהתרגשות ״סיפרתי להם...״ הייתי גאה בו כול כך!! ידעתי כמה שהוא פחד לעמוד מול ההורים שלו ולספר להם על הדבר הכי אישי בחיים שלו ״סיפרת לדילן שהם יודעים?״ ראיתי את המנהלת מתקדמת אלינו ״הם הזמינו אותו לארוחת ערב...״ הוא אמר ושמתי לב שהוא אומר את זה בלחץ יותר מאשר בשמחה ״נו זה מעולה שון!״ ניסיתי לעודד אותו ״לא יודע עד כמה זה מעולה...״ הוא היה ממש מודאג ״קייט! חדר 246 לא ינקה את עצמו!״ ידעתי שזה עיניין של זמן ״אתה תראה שיהיה טוב!״ חיבקתי אותו ועליתי למעלה התקדמתי בקומה שמה לב שהיא שקטה מאוד ממש כאילו שהיא ריקה נכנסתי לחדר ״למה אני לא מופתעת...״ סגרתי את הדלת מתיישבת על המטה ״לוק התקשר אליי!״ תיאו בחדר... ״נו?״ ניסיתי לשדר חוסר עיניין אבל האמת שפחדתי ״הוא אמר שברחת לו בבוקר״ הוא מדבר בטון עצבני מנסה להטיף לי מוסר... ״לא ברחתי! הלכתי לעבודה!״ עניתי בטון תואם לשלו ״ושמעתי שלקחת את הטלפון שלך איתך!״ וואו! זה ממש מרגיש כאילו ברחתי מהכלא וחוקרים אותי בזה הרגע! ״בדיוק! שלי!! הטלפון שלי!״ כעסתי ״תביאי לי אותו בבקשה!״ הוא הושיט את ידו וצחקתי לו בפנים ״לא!״ הוא התנשף בעצבים ומיד תפס אותי לוקח אותו בכוח ״את כניראה לא הבנת לאן נכנסת אחות!!״ זה איום?! ״את לא תברחי ותתחכמי! אני לא מאבד אבא אחריי שאיבדנו את אמא ככה... תזכרי! אם תתחכמי תרצחי את אבא שלך!״ הוא מנסה לשחק לי במצפון... הבעיה זה שזה עובד ״תפסיקי לחשוב על עצמך תמיד! תביני שקורים דברים סביבך! תתמודדי!״ אני לא מסוגלת לשמוע את המילה הזו יותר...
׳תתמודדי!!׳