black & white

𝕡𝕒𝕣𝕥 𝕥𝕙𝕚𝕣𝕥𝕖𝕖𝕟 (𝟷𝟹)

•שנתיים לפניי נקודת מבט קייט•

״אבא אני זזה לבית ספר!״ צעקתי לאבא שלי שכניראה ישב שוב בחדר המבודד בבית עם אמא שלי... לא ראיתי אותה כבר כמה חודשים... תיאו ואבא לא מספרים לי כלום הם רק אומרים שאמא חולה ולא במצב לדיבורים אבל היא אפילו לא תגיד שלום לבת שלה לפניי בית ספר... עליתי למעלה מתקדמת לחדר הדלת הייתה קצת פתוחה אמא ישבה שם על המטה אבא לידה ותיאו הסתכל עליהם מהצד פתאום היא ראתה אותי בדלת... היא הסתכלה עליי מוזר ״מי את?״ היא אמרה מקווצת את הגבות בשאלה והסתכלתי עליה בהלם... אבא שלי הסתכל על תיאו ותיאו הבין מיד את הכוונה של אבא ודחף אותי החוצה מהדלת סוגר אותה ״מי זאת?! תגיד לי מי זאת?!״ שמעתי את אמא צועקת מבפנים ורצתי בוכה מהבית... למה אמא שלי לא זיהתה אותי?!
כשחזרתי מבית ספר חיכה לי פתק מאבא ותיאו על מקרר ׳יצאנו לקנות את הכדורים של אמא... אל תעשי שטויות ובשום פנים ואופן אל תכנסי לחדר של אמא היא ישנה עכשיו׳ קראתי את הפתק ועליתי לחדר שלי ״רמון?! תיאו?! אתם בבית?!״ הוא לא אמר שהיא ישנה?! יצאתי מהחדר שלי וכמעט מבלי לחשוב פתחתי את הדלת ״אמא את צריכה שאני יביא לך משהו?״ שאלתי בחיוך ״איך קראת לי?!״ היא צעקה עליי ״אמא?״ אמרתי והיא נרתעה לאחור ״מה את עושה בבית שלי ילדה?!״ היא אמרה מתקדמת אליי דוחפת אותי עוד ועוד לאחור עד שיצאנו מהחדר ״תעופי מהבית שלי ומיד!״ היא צעקה והסתכלתי עליה במבט מפוחד ״אמא?! מה את עושה?״ אמרתי כשהיא התחילה ללכת אחריי מגרשת אותי מהמדרגות והלכתי למטבח ״תראי! הנה! אני הבת שלך! תראי את הפתק שאבא השאיר לי!״ אמרתי מביאה לה את הפתק ״תפסיקי לדבר שטויות ילדה ותעופי מהבית שלי!״ היא הייתה מפוחדת היא הביטה מסביבה בפחד מהעיניים שלה התרוצצו בכול החדר ״אמא תפסיקי!״ אמרתי כשדמעות מתחילות לצאת מהעיניים שלי ״אל תקראי לי ככה!״ היא שלפה סכין מהמגירה של הסכום והתחילה להתקרב אליי ״אמא..? את באמת מכוונת עליי סכין עכשיו...?״ מלמלתי בשקט ולפניי שהספקתי להגיד משהו היא תפסה את הסכין בידה ודקרה את עצמה בחזה באיזור הלב... ״לא!! אמא!!״ צרחתי רצה אליה כשהיא נפלה על הרצפה במטבח ״אמא! אמא! את תיהי בסדר אני מבטיחה לך...״ אמרתי מפחדת להתקרב אליה יותר מדיי שלא תתחיל להשתגע שוב ותדמם אבל פתאום המבט שלה הפסיק להיות כול כך אטום והפך להיות המבט האוהב שלה שוב והיא הושיטה אליי את ידה... לקחתי את ידה מתיישבת לידה ״אמא אני לא התכוונתי!״ צעקתי לה והיא חייכה אליי ״ששש... הכול בסדר יפה שלי... זו לא אשמתך...״ היא אמרה ולאט לאט ראיתי את עיניה נעצמות ״אני אוהבת אותך אמא!!״ אמרתי והיא חייכה אליי ״גם אני...״ היא מלמלה בדממה והרגשתי אך האחיזה שלה בידי נרפת... ועיניה נעצמו... ״קייט מה עשית?!״ אבא שלי ותיאו רצו למטבח מפילים את כול השקיות מידיהם...

•חזרה להווה•
קמתי בבוקר משפשפת את עיניי רואה את לוק לידי... זה לא הרתיע אותי אבל כן הייתי המומה... נרדמנו? אני זוכרת שדיברתי איתו על אמא שלי ועל קים אבל לא שהלכנו לישון... ״בוקר טוב קייטי״ הוא אמר מלטף את שיערי מוריד מעליו את השמיכה וראיתי שהוא בלי חולצה... ״בוקר טוב...״ מלמלתי בשקט משפשפת את עיניי והוא קם והלך לכיוון האמבטיה... אני לא מאמינה שאני נותנת לו לקרוא לי קייטי... אני שונאת שקוראים לי ככה! ״איך ישנת?״ הוא חזר לחדר פותח את הוילונות גורם לשמש להיכנס לחדר ולי להסתנוור ״האמת שממש טוב...״ מלמלתי בשקט ״כן ראיתי... פחדתי שתתחילי לנחור...״ הוא אמר מחויך וגיחחתי ״האמת... שמעתי שאת מאוד אוהבת וופל בלגי אז ביקשתי אתמול בקשה מיוחדת מאלכס אז כדיי שתקומי״ הוא אמר קורץ לעברי ״איך ידעת?״ אמרתי אבל כשהוא עשה לי פרצוף של ׳זה ברור מאיליו׳ הבנתי שמדובר בקים... קמתי מהמטה מתקדמת למקלחת מצחצחת את השיניים כשבינתיים לוק מאחוריי מסתכל עליי דרך המראה ומחייך ״מה כבר עשיתי?״ שאלתי כשסיימתי לשטוף את כול הפנים ״כלום... טוב נרד לאכול?״ הוא שאל והנהנתי... כשירדנו למטה ראיתי את אחד המנקות עולה למעלה כניראה לסדר את המיטות שוב כי תמיד כשאני נכנסת לחדר המיטה מסודרת ואף פעם לא הבנתי איך... ״בוקר טוב בוס בוקר טוב גברת קייט והנה מה שביקשתם״ אלכס אמר מחויך מניח מולנו מגש מלא בוופל בלגי בכמות עצומה! בחנות אין את הכמות הזו! ״תודה אלכס״ לוק אמר כשהתחלנו לאכול ״זה קצת הרבה הייתי אומרת״ אמרתי מצחקקת ״אז תוכלי לאכול כמה שתרצי״ לוק ענה קורץ לעברי ״טוב אני צריך לזוז... אני יחזור עוד מעט... כול דבר שתיצטרכי תוכלי לדבר עם אלכס או דניאלה כמובן והטלפון שלך על השידה שלך בחדר״ הוא אמר מנשק את ראשי ויצא במהירות... הייתי מופתעת אבל לא יותר מדיי... האמת הבוקר הזה היה בוקר דיי כיפי... הרגשתי כאילו אני חשובה ללוק... הלוואי... בכול מקרא... ישבתי לאכול ואז עליתי למעלה מחוייכת לוקחת את הטלפון שלי מהמדף כשפתאום ראיתי הודעה מקים...
-אפשר שנדבר?-
היא באמת חושבת שאני אדבר איתה אחריי כול זה? גלגלתי את עיניי מתעלמת ממשיכה לגלול בין התמונות באינסטגרם מתעלמת מהמחשבות על הקים הזאת...
אחריי כמה שעות שמעתי את דלת הכניסה וחשבתי שלוק חזר אז ירדתי למטה אבל במדרגות כבר התאכזבתי... ״מי זה סקוט?!״ קים הופיעה מולי ״מה?! קים מה את רוצה?! ומה זה עיניינך?״ אמרתי מתקדמת לסלון והיא הלכה אחריי ״הוא הגיע היום למלון ושאל עלייך! מי זה?!״ היא אמרה מתיישבת על הספה מולי ״קים אני סיימתי לספר לך דברים על החיים שלי! תצאי מהם!!״ צעקתי בכעס והיא גלגלה את עיניה ״הוא לא ישמח לגלות את זה את יודעת?!״ היא דיברה על לוק... ״הוא בסך הכול מישהו שהכרתי פעם! וזה ממש לא עיניינך!״ אמרתי מגלגלת את עיניי ״בכול מקרא אמרתי לו שמסרת שכדי שלא תפגשו או תדברו בכלל...״ היא אמרה וקמתי מהספה בכעס ״את עשית מה?!״ צעקתי בקול ״קייט תחשבי בהגיון! זה היה דיי ברור שהוא בעיניין שלך ולוק לא היה מרוצה מהעניין אם הוא היה שומע עליו!״ היא אמרה וגלגלתי את עיניי ״זה לא אכפת לי!״ זה כן היה... אפילו מאוד... ״קייט תכניסי לעצמך טוב לראש שאת עם לוק עכשיו! תשכחי מהסקוט הזה-!״ היא אמרה אך קולה נקטע
״מי זה סקוט?״