black & white

𝕡𝕒𝕣𝕥 𝕖𝕝𝕖𝕧𝕖𝕟 (𝟷𝟷)

נסענו הביתה בשקט... דממה מפחידה... הוא לא הזיז את מבטו לעברי אפילו לא פעם אחת! הוא החזיק את ההגה בכעס ונסע במהירות מסחררת... מדי פעם התקפלתי בכיסא כי פחדתי שנעשה תאונה אבל הוא לא הראה בזה עיניין... ״נוסעים הביתה...?" מלמלתי בשקט והוא המשיך לנסוע ״לוק...״ קראתי לו כדיי שיענה... "לוק...?״ אמרתי פעם נוספת והוא קטע אותי בזעם ״קייט תשתקי עכשיו! אני לא רוצה לשמוע! את כפוית טובה! אני סיימתי להתייחס אלייך יפה! מהיום אני אתייחס אלייך כבת של גרין הרוצח בלבד! היום הוכחת לי שאת הבת שלו!״ הוא אמר ואפילו לא הסתכל עליי... אבל לא מתוך זלזול או שנאה... זה היה נראה כאילו שהוא מפחד להיסתכל בעיניים שלי כדיי שהפנים שלי לא יגרמו לו להפסיק לצעוק... ״כאילו שאיי פעם התייחסת אליי יפה...״ מלמלתי בשקט והוא הביט בי במבט מאוכזב... ״את רוצה ללכת?!״ הוא אמר בשקט מביט בעיניי ״כן!״ עניתי בכעס ״אז לכי!״ הוא עצר את הרכב בצד ופתח את הדלת הסתכלתי עליו בהלם ״תלכי!!״ הוא צעק ומיד יצאתי מהרכב והוא נסע משם... עמדתי בצד של הכביש ולא ידעתי מה לעשות... ניסיתי לעצור טרמפים... זה לא עבד... הסתכלתי סביבי ואפילו לא הצלחתי להבין איפה אני... לא היה שלטים או חנויות מסביב... פשוט אמצע של שום מקום... ״את צריכה טרמפ?״ עצר לידי רכב שבתוכו הייתה נערה צעירה... בערך בגילי ״האמת כן...״ עניתי בשקט ״בואי תעלי אני אקח אותך״ היא אמרה מחוייכת וחייכתי אליה חזרה נכנסת לרכב ״לאן את צריכה?״ היא שאלה מחוייכת ״אהה... לא יודעת... אין לי כול כך לאן לנסוע...״ אמרתי בשקט ״אוי... קרה משהו?״ היא שאלה בהיתעניינות ״פשוט אין לי ממש מקום שאני גרה בו...״ אמרתי בשקט ״את רוצה לבוא אליי עד שתמצאי לך מקום להיות בו? אני לא אחיה עם עצמי אם אני אדע ששלחתי אותך לישון ברחוב...״ היא שאלה וחייכתי אליה ״אפשר לשאול בת כמה את?״ אמרתי בשקט ״עשרים ושתיים...״ היא אמרה בחיוך ״כמו אח שלי...״ אמרתי בשקט כשבעצם מה שעבר במוחי זה ׳כמו לוק׳ ״טוב אז נוסעים אליי...״ היא אמרה והתחילה לנסוע... ניסיתי להרחיק מהמחשבות שלי את לוק כמה שיכולתי... מבחינתי הוא לא קיים כרגע! המשכנו לנסוע עד שעצרנו במרכז עיר ישנה כזו עם ביניינים ישנים... מזכיר לי את האזור שבו היה הבית שלי פעם... ״אני רק אגיד... אני גרה פה עם אח שלי... והוא טיפוס... טוב... הוא טיפוס מיוחד...״ היא אמרה ומיד עלינו בבניין שבתוך אחת הסמטאות ״ליאם! אני בבית! ויש פה אורחת!!״ הבחורה שהייתה איתי מיד צעקה כשנכנסנו ״אוי סליחה אני לא מאמינה ששחכתי להגיד לך... היי אני איימי... ואת?״ היא שאלה וחייכתי אליה ״קייט...״ עניתי מובכת ״שם יפה״ היא אמרה כשפתאום אחת הדלתות נפתחה ״שלום כמו שניתן לראות אנחנו בשליטה אף אחד פה לא משתמש בסמים אני הולך ללימודים היא בעבודה הכול כאן בשליטה אנחנו מסתדרים עם השכר דירה תודה שבאת וש....לום!״ אח שלה שכניראה שמו ליאם אמר דוחף אותי לכיוון הדלת וסגר אותה עליי ״מטומטם היא לא מהרווחה!״ שמעתי את הקול של איימי ״אופס... היי...״ הוא פתח את הדלת ונשען על המשקוף ״ליאם!״ הוא הושיט את ידו לעברי ״קייט...״ חייכתי מצחקקת לוחצת את ידו והוא הכניס אותי פנימה ״אז מה? אתם זוג אחים שגרים פה לבד?״ שאלתי ואיימי הנהנה ״אבא שלנו עזב כשעוד היינו קטנים ואמא נפטרה לפניי חמש שנים אז כן... אבל אנחנו מסתדרים...״ ליאם אמר מתיישב בספה הקטנה שהייתה שם ״ליאם בן 17 אז זו השנה האחרונה שהוא תחת ההשגחה של הרווחה״ איימי אמרה מתיישבת לידו והתיישבתי מיד אחריהם ״מה איתך? איך הגעת למצב שאין לך איפה לגור?״ ליאם שאל מרים את רגליו על השולחן ואיימי מיד העיפה אותן ״זה סיפור ארוך...״ מלמלתי בשקט ״אנחנו לא המשטרה את יודעת... אנחנו לא נתערב ולא נשפוט...״ הוא אמר וחייכתי אליו ״אל תציק לה!״ איימי אמרה והוא גיחך ״זה בסדר...״ אמרתי והם הפנו את מבטם אליי... ״רבתי עם אבא שלי ויצאתי מהבית והוא אמר לי לא להופיע שם יותר...״ שיקרתי... אבל זה לא בדיוק שקר... באמת רבתי עם אבא והוא באמת אמר לי שאין לי לאן לחזור... אחריי הכול אני מעכשיו שייכת ללוק... ״את רוצה להישאר לישון?״ איימי אמרה בחיוך ״יש לי סידור אבל תודה... באמת באמת תודה!!״ אמרתי קמה והם הנהנו מחבקים אותי ויצאתי משם הוצאתי את הטלפון שלי מהכיס והתקשרתי למספר הראשון שראיתי  ״אתה יכול לבוא לקחת אותי?״ אמרתי בקול בוכה ״כן בטח אל תזוזי...״ הוא אמר וניתק את הטלפון... לא הייתי מופתעת שהוא לא שאל איפה אני הריי כולם סביבי יודעים איפה אני ומתי בלי שאפילו אגיד מילה... תוך חמש דקות הוא הופיע שם ונכנסתי לרכב בוכה הוא משך אותי לחיבוק ״אני מצטער קייט... באמת באמת מצטער אין לך מושג כמה!״ הוא אמר וזזתי ממנו מנסה להבין מה הוא עושה ״באמת מצטער...״ הוא אמר והרגשתי משהו חד בכתף שלי תוך שנייה ראיתי את המחט בידו ״אבל למה תיאו? למה אתם עושים לי את זה?!״ אמרתי מרגישה את עיני נעצמות אבל הוא לא התייחס אליי ותוך כמה שניות נרדמתי...
התעוררתי במיטה בחדר של לוק והסתכלתי רואה דמות ליד הוילון הגדול בחדר הייתי מסונוורת כי כניראה שנרדמתי למשך כול הלילה והאור של השמש פרץ מהחלון  ולא הצלחתי להבין מי זה עד שהוא התחיל להתקרב ״התעוררת...״ הוא אמר מלטף את פניי אך הוזזתי את ידו ״אל תיגע בי לוק!״ אמרתי מתרוממת ״את רעבה?״ הוא אמר מתיישב על המטה ״קצת...״ מלמלתי בשקט והוא חייך ״פנקייקים?״ הוא שאל וחייכתי מעט מובכת... ״מיד!!״ הוא אמר יוצא למטבח... אחריי כמה דקות השתעממתי והתרוממתי מעט מסוחררת לכיוון המטבח ראיתי אותו הופך את הפנקייקים בלי חולצה כשמגבת מונחת על כתפו ״התעוררת? התכוונתי להביא לך את זה למיטה״ הוא אמר מחייך מניח כמה פנקייקים על צלחת מניח אותה לידי והתיישב מולי ״איך את?״ הוא שאל בטון אכפתי כזה אבל לא נתתי לזה לעבוד עליי... לא שוב... התעלמתי ״קייטי?״ הוא אמר בשאלה והרמתי את ראשי אליו ״שאלתי איך את?״ הוא אמר וגלגלתי את עיניי ״בסדר...״ אמרתי ממשיכה לאכול את הפנקייקים ״איפה היית?״ התחקור עוד לא נגמר... ״אצל מישהי...״ מלמלתי בשקט ״אצל מי?״ הוא אמר נשען קדימה כך שראשו על ידו שמונחת על השולחן ״מישהי שנתנה לי טרמפ...״ מלמלתי בשקט ״את עלית על טרמפ?!״ הקול שלו נהיה מעט כועס... ״תעני לי!״ הוא פקד ומיד הנהנתי ״מה חשבת לעצמך?!״ הוא אמר בצעקה ״השארת אותי באמצע הכביש והלכת... מה רצית שאני אעשה?״ מלמלתי בשקט ״שלא תרדי מהרכב!״ הוא אמר בטון נמוך וקם ממקומו ״תסיימי את הפנקייקים שלך ותעלי לחדר...״ הוא אמר בטון הנמוך והמאיים שלו והנהנתי ובאמת כשסיימתי את האוכל עליתי מיד לחדר זה לא כאילו רציתי לעשות משהו אחר.... אחריי כמה זמן שמעתי את דלת הכניסה נטרקת ויצאתי למסדרון של הקומה העליונה ״הוא יצא את יכולה לצאת...״ שמעתי קול מוכר... ״קים...?״ אמרתי רצה למטה וחיבקתי אותה ״מה את עושה פה?״ מלמלתי בשקט ״אני צריכה לספר לך משהו... אבל בבקשה אל תהרגי אותי...״ היא אמר והסתכלתי עליה במבט מודאג
״אני ולוק...-״