black & white

𝕡𝕒𝕣𝕥 𝕤𝕚𝕩 (𝟼)

הוא יצא מהחדר בטריקה והזהיר אותי שכשלוק מגיע לקחת אותי מהמלון אני הולכת איתו בלי בעיות ועונה על כול מה שישאל אותי ירדתי חזרה לקבלה בדמעות ״מה יש?!״ שון קלט אותי ״סתם...״ עניתי בשקט מתקדמת למחשב ״236 ו819 קייט!!״ היא לא תתן לי מנוחה ״אני יעשה את זה במקומה לא סידרתי כלום מהבוקר...״ שון קם לטובתי ״מצטערת חמוד אבל כול אחד יעשה את העבודה שלו עכשיו תגש לקבל אנשים בקבלה״ אני שונאת את האישה הזו!! ״קייט!״ הסתובבתי אליה בבהלה ״השירותים בחדר 146 עם סתימה אז אולי כדיי שתמהרי...״ מצד אחד אני כבר לא צריכה את העבודה הזו כי אני כבר לא משלמת שכירות אבל מצד שני... אם לא תהיה לי את העבודה אני אאלץ להישאר עם לוק כול היום וזה לא בא בחשבון!! עליתי למעלה במהירות מסדרת את החדרים וכן גם פותחת סתימה... כשסיימתי ירדתי למטה מותשת! השיער של היה אסוף לקוקו נמוך ומאוד לא מסודר ואפילו פרוע והבגדים שלי היו מלוכלכים... ירדתי לקבלה רואה את שון בלי אפילו כתם על החליפה... קינאתי... האמת כולם כבר יודעים שהמנהלת הזו שונאת אותי אבל... אין מה לעשות עם זה... אם אני אדבר היא תפטר אותי... נכנסתי לחדר העובדים מתנשפת... שון נכנס מיד אחריי ״היי... יום קשה?״ הנהנתי... ״בואי נצא קצת החוצה המכשפה בשיחה עם מישהו אז נראה לי שיש זמן...״ חייכתי מהנהנת יוצאת אחריו ״רוצה?״ הוא הוציא חפיסת סגריות מהכיס ומצית הנהנתי והוא הושיט אליי את הסגירה עוזר לי להדליק אותה ״נו תספרי לי מה היה כשלא הייתי פה...״ הוא אמר מתחיל לעשן את הסיגריה שלאט לאט מתקצרת ״היה... היה... היה מעניין...״ רציתי כול כך לספר לו על כול מה שקרה אבל לא יכולתי... גם לא יכולתי לחיות בידיעה שאני אסכן אותו... ״נו תספרי...״ הוא גיחך ״סתם לא היה משהו מיוח-״ הוא קטע אותי ״תחסכי לי קייטי אז תתחילי לספר לי מה קרה!״ הוא ענה וגיחחתי ״זה סיפור מסובך...״ אני אתחרט על זה ״תראו מי הגיע!״ בדיוק בזמן כדיי להציל אותי... דילן הופיע בלובי לוקח את הסיגריה של שון מידו מכניס אותה לפיו וממשיך לעשן אותה ״איך את שורדת איתו קייט?!״ הוא אמר בצחוק בזמן שחיבק את שון ״אתה שואל אותי? אתה חיי את זה כול יום!״ עניתי מצחקקת ״לא הייתם מסתדרים דקה בלעדיי!״ שון ענה ״היית מת!״ אמרתי צוחקת ״אהה באמת? אז חדר 236 מחכה לך קייט!״ הוא צחק ״אני לא הייתי מסתדר דקה בלעדייך!״ דביקים! אבל מצד שני כיף לראות אותם ככה... מול כולם! לא מפחדים מי יסתכל וירים גבה... בסופו של דבר הם יצאו לארוחת הערב עם ההורים של שון ואני נשארתי בחוץ עם הסיגריה הלא גמורה בידי ״מה נראה לך שאת עושה!!״ שמעתי צעקה והסיגריה עפה מידי ״מה?! היי-!״ השתתקתי כשראיתי שמדובר בלוק ״אם עוד פעם אחת אני אראה אותך נוגעת או אפילו רק מתקרבת לחרא הזה את תשלמי קייט! עכשיו תיכנסי לאוטו!״ הוא היה עצבני... ״עוד לא סיימתי לעבוד...״ מילמלתי בשקט ״זה לא מעניין אותי! מבחינתי סיימת! ואת הטלפון אליי!!״ הוא אמר והושטתי אליו את הטלפון שלי... הסתכלתי עליו במבט מפוחד והוא התנשף מסיט מבט נכנסתי לרכב מסתכלת בחשש מהחלון ״אמרו לי שבילית את היום בדיבורים עם בן בקבלה!״ הוא שבר את השתיקה ״כן... שון...״ מלמלתי בשקט ״את מתכוונת תמיד להסתובב עם בנים?!" הוא מרים מעט את קולו ומעביר את מבטו מהכביש אליי בכעס ״מה?״ הייתי בהלם ״ראיתי את המבטים של הבנים בסביבה שלך עלייך!״ הוא מדבר באגרסיביות ״שון גיי...״ מלמלתי בשקט ״את בטוחה?!״ הוא חולה נפש... הסטתי את מבטי חזרה אל החלון כשהגענו הוא החנה את הרכב וירדתי הוא התקדם במהירות והלכתי אחריו... כשנכנסתי מיד ברחתי למעלה... רציתי להתקלח ולהירדם.... כמו מה שאני עושה תמיד אחריי יום עבודה... פעם ראשונה ששמחתי שהעבודה שלי קיימת... אני מעדיפה לנקות חדרים לאנשים כול החיים מאשר להישאר פה... כשיצאתי מהמקלחת סידרתי בגדים מסודרים על השידה כדיי ללבוש אותם ליום למחרת... ״לא רציתי שתרגישי מוגבלת קייט אבל איכזבת אותי אני אפתח את החדר בבוקר!״ לוק פתח לרגע את החדר ועוד לפניי שהספקתי לעכל את מה שאמר הוא סגר ונעל אותו ״היי! היי תפתח!! היי! לוק!!״ צעקתי דופקת על הדלת בלחץ... נכנסתי לחדר האמבטיה לוקחת את הסיכה שהייתה היום על שיערי וחזרתי לדלת... תמיד בסרטים פותחים ככה דלתות... אחריי שעתיים עם המנעול וסיכה שבורה הבנתי שאסור לתת אמון בסרטים... התקדמתי למטה ונכנסתי בין הסדינים... כשאמרו לי שאני אלך עם מישהו כזה זה מה שדימיינתי... שינעל אותי ויגביל אותי... מי הוא חושב שהוא?! זה מעצבן אותי עוד יותר ממה שחשבתי שיהיה... נכנסתי מתחת לסדינים של המטה והלכתי לישון והאמת לא הייתי מוטרדת! אני לא מפחדת מהאידיוט הזה!! נראה לי...
קמתי מהשינה כשהרגשתי את המיטה שוקעת לצידי... לא זזתי! המשכתי להעמיד פניי ישנה כשפתאום אני מתחילה להרגיש יד מלטפת אותי... זה היה לוק... הוא העביר את ידו על שיערי ופניי ואז עבר לידיי עד שהגיע לכף ידי ואחז בא משלב את אצבעותיו בשלי... הוא התנשף בכבדות ושחרר את ידו מידי... הוא ליטף שוב את שיערי מזיז אותו מפניי נותן נשיקה עדינה למצחי ויצא מהחדר... קמתי לאט מהמטה והתקדמתי לדלת כששמעתי את צעדיו מתרחקים פתחתי את הדלת בשקט ויצאתי לכיוון המסדרון הסתכלתי מהחלון הגדול שבקצה המסדרון וראיתי את לוק... הוא עמד בחוץ ודיבר עם מישהו... ואז הצביע לחלון חדרי ומיד אחר כך הוא והאיש נכנסו פנימה... שמעתי אותם נכנסים וכששמעתי את הצעדים שלהם במדרגות רצתי חזרה לחדר... דלת החדר נפתחה והרגשתי שוב את המטה שוקעת ולפי הדיבורים שלהם הבנתי שמי שהתיישב הוא לוק... ״זו הבת של גרין?!״ אותו אחד שנכנס עם לוק לחדר אמר בהלם ״כן...״ לוק ענה בטון עדין וליטף את שיערי ״היא יפייפה...״ אותו איש אמר ״אני יודע... בריאן זה לא מגיע לה!״ לוק אמר מזיז את ידו ממני ״אחי עשית את מה שהיית צריך... תכבד את אבא שלך!״ אותו אחד שכניראה שמו בריאן אמר ״אני יודע אבל היא לא אשמה בזה... אני לא רוצה שהיא תסבול... לא מגיע למישהי כמוה לסבול...״ לוק אמר והחזיר את ידו לפניי ״אתה מדבר כמו נמושה... פשוט בכול פעם שתביט בא תזכר באבא שלה שלחץ בכזו קלות על ההדק ואז ברח!״ לוק התנשף וקם מן המטה ״בוא החוצה אני לא רוצה שהיא תתעורר...״