black & white

𝕡𝕒𝕣𝕥 𝕤𝕖𝕧𝕖𝕟 (𝟽)

״לא רוצה שהיא תתעורר?״ בריאן מרים את קולו ״תשתוק אידיוט!״ לוק קם במהירות מהמיטה כניראה משתיק את בריאן... ״אתה אמור לכלוא אותה! היא אמורה לשלם על הפשעים של אביה! והוא צריך לנשק את כפות הרגליים שלך ולהודות לך שהוא עוד חיי! אל תראה לאחרים שנחלשת! אתה תתפרק!״ בריאן ממשיך לדבר אל לוק בטון מטיף מוסר שכזה... ״אני לא אתעלל באישה הזו!״ לוק אמר במעיין צעקה חלושה ״אתה חייב!״ בריאן אמר בעצבים ״אתה היתאהבת בה! לא יודע איך אני רואה את זה רק עכשיו!״ בריאן אמר במעיין הלם ״לא! אני פשוט לא אתעלל בה על פשעים שהיא לא אחראית עליהם!״ לוק ענה בלחישה ״אז אתה תשדר לכולם שלא רק שאבא שלך כבר לא בסביבה אלה גם אתה נחלשת!״ בריאן אמר וכניראה שהם יצאו מהחדר כי הדלת נסגרה... שמעתי את המנעול פעם נוספת וקמתי לישיבה באיטיות... וואו... הייתי בהלם מאיך שלוק דיבר עליי... זה היה נשמע כאילו אכפת לו... ״מחר!״ זה הדבר היחיד ששמעתי לפניי ששמעתי את דלת הכניסה נטרקת...

נקודת מבט לוק:
מחר אצטרך לתת לקייט טעימה קטנה מהסיבה שבגללה הגיעה הנה... לא רציתי... אבל אין לי ברירה... ידעתי שאצטרך לעשות את זה כדיי לא להסתובב עם הדם של גרין על הידיים... עליתי במדרגות פותח את המנעול בשקט... השעה הייתה שלוש בלילה בריאן הלך לפניי שעה ואני נעמדתי בשקט ליד הדלת נשען על המשקוף מביט באישה היפייפיה הזו... היא חייכה חיוך קטן כאילו החלום עושה לה טוב... שמחתי... למרות שאני יודע שהתפקיד שלי הוא להוריד לה את החיוך הזה מהפנים אבל אני חושב שאני מתמכר אליו... אני חושב ככה מהיום שפגשתי אותה... התקדמתי לעבר המטה שלה בשקט ונישקתי את ראשה... ״סליחה אהובה שלי...״ מלמלתי בשקט יוצא מהחדר נועל אותו מחדש... אני הולך לכעוס על עצמי כול כך... אני לעולם לא רציתי להרים יד עליה אבל... זה הדבר היחיד שאני יכול לעשות כדיי שהיא לא תהיה יתומה ולא תגור לבד ותעבוד בעבודה המבזה שלה...

נקודת מבט קייט:
קמתי בבוקר מגלה שהדלת עדיין נעולה... אין שעון בחדר ולא הייתה לי תחושת זמן אבל לפי האור בחוץ השעה הייתה בערך שתיים עשרה בבוקר... מה שאומר... שהייתי אמורה להיות בעבודה כבר לפניי.... שלוש שעות! ״תפתח! אני מאחרת לעבודה תפתח נו!״ צעקתי דופקת על הדלת ובאותו הזמן גם התארגנתי ״את לא תרימי את הקול שלך עליי!״ הוא נכנס לחדר תופס את ידי בחוזקה ״לוק דיי! לוק זה כואב לי דיי!״ הוא עזב את ידי ויצא מהחדר במבט שלא ניתן לפענח... מה זה היה?! הוא היה נראה כמו כלב צייד שקיבל פקודה... לא אכפת לו מה קורה מסביב הוא פשוט פועל! אומרים תקוף והוא תוקף... כניראה שככה הוא התחנך עם אבא שלו... סיימתי להתארגן וירדתי למטה בריצה כשעמדתי ליד הדלת הוא תפס אותי ומשך אותי לאחור סוגר את הדלת נעמד מולי ״אני מאחרת...״ אמרתי והפעם לא בצעקה ״איך את מתכוונת להגיע לשם?״ הוא שאל נשען על הדלת ״טרמפים...״ עניתי משפילה את ראשי ״לא! אני לא מוכן לזה! תכנסי לרכב אני מיד מגיע!״ הוא אמר והנהנתי נכנסת לרכב מחכה לו שיגיע התחלתי להשתעמם ופתחתי את תה הכפפות ״אעע!״ צעקתי בלחץ סוגרת את תה הכפפות ״למה צעקת?!״ הוא יוצא מהבית ״חשבתי שראיתי ג׳וק אבל זה היה סתם פקק של יין...״ אילתרתי ״ואיפה הפקק?״ הוא שאל מתיישב ברכב ״כניראה שסתם דימיינתי״ אמרתי מצחקקת והוא הרים גבה מביט בי במבט שואל אבל אז התעלם והתחיל לנסוע ״איך ישנת?״ הוא שאל והעברתי את מבטי מהחלון אליו ״בסדר...״ אמרתי והוא השאיר את פרצופו רציני... ״אני לא רוצה לשמוע שעישנת היום! וחכי פה!״ הוא ירד מהרכב ונכנס למלון הסתכלתי מהחלון בפרצוף לחוץ ״רדי... וקחי קייט״ הוא אמר מושיט לעברי את הטלפון שלי ״תודה״ אמרתי מתקדמת למלון ״היי קייט!״ הוא צעק לי והסתובבתי ״מה?״ צעקתי חזרה ״לא חשוב..״ הוא נכנס לרכב ונסע משם... לא התעניינתי... נכנסתי למלון ונכנסתי לעמדת הקבלה מסתכלת במחשב לראות את רשימת החדרים שיש לי לסדר... ״סליחה אנבל... אני חושבת שיש בעיה במחשב..״ אמרתי למנהלת המרשעת שלי כשגיליתי שרשימת החדרים שלי ריקה... ״אין שום בעיה קייט את היום בקבלה״ היא ענתה בפרצוף מתנשא והלכה משם ״אוקיי...״ עניתי מופתעת וקים נכנסה מאחוריי הקבלה ופיניתי לה את המחשב ״אומייגד יש לי חמישה חדרים לסדר!״ היא אמרה בקול והייתי מופתעת... מצד אחד חמש חדרים זה לא חצי אפילו מכמות החדרים שאני מסדרת ביום אבל עדיין יותר ממה שקים איי פעם סידרה... ״בוקר טוב קימי!״ אמרתי מחבקת אותה ״אוי קייט... אם אני קיבלתי חמישה חדרים את בטח קיבלת יותר מסכנה...״ היא אמרה והנדתי בראשי ״האמת... לא יודעת איך זה קרה אבל אני בקבלה היום...״ אמרתי והיא חייכה ״אני שמחה בשבילך... הגיע הזמן באמת!״ היא אמרה וחייכתי אליה ״קים! יש לך עבודה!״ אנבל צעקה עליה והיא קרצה לי ומיד רצה משם ״בוקר טוב..״ שון נכנס משפשף את עיניו בעייפות ״בוקר טוב...״ עניתי והוא כמו קים פתח את המחשב ומיד הפנים שלו היו המומות ״יש לי שבעה חדרים...״ הוא היה המום ״ואת?״ הפרצוף שלו שידר רחמים ״אל תשאל אותי איך זה קרה כי אין לי מושג אבל אני בקבלה היום...״ אמרתי והוא חייך ״מזל טוב כפרה!״ הוא אמר מביא לי חיבוק עולה למעלה לחדרים שקיבל ״בוקר טוב במה אפשר לעזור?״ אמרתי לאדם בחליפה שעמד מולי ״סמית'״ הוא אמר בלחישה ובעיין אינסטינקט כזה זזתי אחורה מתקופפת כשהוא הוציא את האקדח שאיכשהו קלטתי שיש עליו יריות התחילו להישמע מעליי ונכנסתי מתחת לדלפק בוכה ״תתרחק בן של זונה!!״ שמעתי קול מעליי ויריה אחת בלבד נשמע ״זה בסדר קומי״ התרוממתי בשקט ״אעע!!״ צרחתי רואה את הגופה של אותו איש בחליפה שוכבת שם ״בואי אני אקח אותך הביתה...״ זה שהרג אותו אמר וזזתי אחורה ״קדימה קייט!״ הוא אמר וזזתי לאחור ממשיכה לבכות ״לא! יש לי עבודה!״ אמרתי והוא גלגל את עיניו ״לרכב!״ הוא הוציא את האקדח לעברי ״יפטרו אותי!״ אמרתי מרכינה את ראשי מסרבת להסתכל על האקדח ״לא מעניין אותי ואת מתווכחת הרבה ביחס למישהי שמכוון אליה אקדח ועוד ראית שיש לי יד קלה על ההדק!״ הוא אמר ופשוט הלכתי אחריו לרכב...