black & white

𝕡𝕒𝕣𝕥 𝕟𝕚𝕟𝕖𝕥𝕖𝕖𝕟 (𝟷𝟿)

״ואתה כמובן אדוני המנופח תהיה זה שיחליט מה אמור לקרות נכון?!״ אני צועקת לעברו בלהט הרגע והחדר משתתק ״מה אמרת עכשיו?״ בריאן קם ממקומו והתקדם לעברי וכך גם אני רק שזזתי אחורה לכיוון הקיר ״אני נשבע לך חתיכת כלבה קטנה שאם הלוק האהוב שלך לא ילמד אותך לקח אני אהיה שם כדיי לעשות את זה!״ הוא מתקדם לעברי ומניף את ידו כלפי מעלה כשפתאום הוא עף אחורה ״תתרחק ממנה״ לוק מופיע מאחוריו ״מה קרה? מה קרה לוקי? אתאהבת? באמת? אתאהבת בבת זונה הזאת?״ בריאן צווח בכעס ״תשתוק!״ לוק אומר בטון מאיים ״למה? כי אתה צריך להגן על הבייביגירל שלך? אבא שלך היה מתבייש בך!״ בריאן צועק על לוק ומתקדם לעברו ״אמרתי לך לשתוק!״ האגרוף של לוק פוגע בפניו של בריאן שעף לאחור ״אני משער שאת מרוצה עכשיו נכון?״ בריאן אומר לעברי ומנגב עם ידו את הדם משפתיו ״לוקי שלך מגן עלייך! אווו כן וכמובן פתאום לשמוע שהחוטף הארור שלך אתאהב בך ואת מסובבת אותו על האצבע הקטנה...״ בריאן מדבר בזלזול ויורק לכיווני ״אתה יכול לשחרר ממני כבר?!״ אני צועקת עליו מרגישה פתאום את הביטחון לעשות את זה רק שאז כל הביטחון מתפוגג כשידיו של בריאן סביב צווארי ואויר מפסיק לזרום פנימה ״אל תשכחי את המקום שלך!״ הוא מביט בעיניי ואומר בכעס ״כי אם תשכחי אני אהיה שם כדיי להזכיר לך!״ הוא מחייך בגועל ״דיי אחי תשחרר!״ מייקל קורא מהצד ״למה? לא כיף לראות כלבה מחליפה צבעים?״ בריאן מגחך ואני מנסה לצרוח עליו אבל כל מה שיוצא מגרוני אלו כמה קולות חנק מוזרים ״תשחרר כבר!״ לוק מושך את בריאן אחורה מהחולצה שלו ״אחי תנשום!״ לוק אומר לעברו ומניח את ידו על כתפו ״אחי?!!״ אני צועקת בזעם ״תשתקי גם את!״ לוק צועק לעברי ואני משתתקת ״לפחות אליו היא מאולפת...״ דניאל מגחך מהצד ״אתה עצבני! אני יודע! אבל תנשום... תרגע!״ לוק עומד אל מול בריאן ״אתה באמת זורק את אבא שלך בשביל איזה כלבה מטומטמת?״ בריאן אומר לעברו בכעס ״לא! אבל לא היא רצחה אותו!״ לוק אומר ובריאן מקווץ את גבותיו בשאלה עד שפתאום כאילו צצה בו ההבנה שבי עוד לא צצה... ״כדיי שנזוז״ לוק אומר והבנים מהנהנים לעברו ואני יוצאת אחריו מהחדר מבלי להביט בעיניהם של אף אחד מהיושבים שם... אני שונאת את חבורת הבנים הזו!
הנסיעה כל כך שקטה שהיא כבר רועשת... אני מנסה לשמור על פוקוס ולהריץ בראש את כל מה שקרה אך האלכוהול מונע ממני מלהיות מרוכזת וכמובן שגם לנוכחות של לוק יש יד בדבר...
כשאנחנו נכנסים אני מיד עולה לחדר ומחליפה את בגדיי ״מה חשבת לעזאזל שאת עושה?״ לוק נכנס עצבני לחדר ״א...אנ..י״ אני מגמגמת ״את לא! את לא כלום! את שותקת עכשיו! קייט את כניראה עוד לא הבנת איפה את נמצאת! וכדיי שתצוץ בך ההבנה כי יש לך שבועיים בשביל זה!״ הוא אומר ״שבועיים?״ אני שואלת בבילבול ״כשיגיע הזמן אני אספר לך״ הוא אומר ויוצא טורק את הדלת ״שבועיים למה לעזאזל?״ אני לוחשת לעצמי ונשארת לעמוד קפואה בחדר לעוד כמה שניות עד שאני מחליטה ללכת לישון...

****
אני קמה בבוקר עם מעט סחרחורת ופותחת את דלת החדר מתקדמת למטה ״לוק?״ אני קוראת בקול שקט והולכת בצעדים קטנים בבית ״הוא יצא...״ המנקה שעומדת בסלון אומרת לי בחיוך נחמד ״את יודעת במקרה מתיי הוא אמור לחזור?״ אני שואלת בשקט והיא מנידה בראשה לשלילה ואני מחייכת אליה כתודה ועולה חזרה למעלה... מה אני אמורה לעשות עכשיו? אולי אלך לעבודה? נשארה לי בכלל עבודה? כדיי שאלך? פעם אחרונה שהלכתי כמעט נהרגתי... ואיפה לוק? יכול להיות שלוק רוצח מישהו ברגעים אלו ממש? או שאולי מישהו מנסה לרצוח אותו ממש עכשיו? אני אמורה לעשות משהו?! למה אף אחד לא אומר לי כלום לעזאזל?! אני לא מתכוונת לשבת לחכות לו במשך כול היום! טוב כן אני כן אבל זה ממש לא מה שאני רוצה לעשות! אני שוכבת על המיטה ומתהפכת מצד לצד כשלפתע נשמע רעש חזק מהקומה התחתונה ואני קופצת ממקומי... אני יוצאת במהירות מהחדר רואה את לוק צולע לעבר החדר שלו... אני נשארת קפואה לכמה רגעים עד שאני רואה את שביל הדם שנותר אחריו ורצה לחדרו בלחץ ״תצאי מפה!״ הוא צועק כשידיו על בטנו ודם מכתים את ידיו בגדיו ואפילו את הרצפה... ״אתה... אתה בסדר?״ אני ממלמלת ״אמרתי לך לצאת!״ הוא צועק ״אב... אבל זה נראה עמוק...״ אני מגמגמת בלחץ ומצביעה על השריטה שעל ביטנו ״זה רק שריטה!״ הוא צועק ״מישהו דקר אותך?״ אני ממלמלת ״קייט אני נשבע לך שאם לא תלכי מפה עכשיו אנ-״ הוא אומר אך אני קוטעת אותו ״אתה צריך ללכת לבית חולים! אתה צריך למישהו יטפל לך בזה!״ אני צועקת בלחץ ״אני לא צריך כלום קייט!״ הוא צועק ״אני מזמינה אמבולנס!״ אני אומרת ושולפת במהירות את הטלפון שלי מחייגת את המספר אך הוא לוקח את הטלפון מידי ״מה במילים אני לא צריך כלום את לא הבנת קייט?!״ הוא צועק והפעם בטון יותר כועס... ״אתה לא מבין שאתה חייב שמישהו יטפל בזה!״ אני ממשיכה להתעקש ״זה רק שריטה!״ הוא חוזר על עצמו ״אני שמחה שאתה מאמין לעצמך אבל זה הרבה יותר מסתם שריטה! תראה כמה דם איבדת...״ אני צועקת ״קייט אני בסדר! זו בסך הכל שריטה! תצאי מפה!״ הוא צועק ״למה אתה כול כך מתעקש? אתה מאבד הרבה דם!״ אני צווחת ״אני בסד-״ הוא מנסה לצעוק עליי אך קולו נקטע כשהוא נופל על הרצפה...