black & white

𝕡𝕒𝕣𝕥 𝕖𝕚𝕘𝕙𝕥 (𝟾)

״תודה בן!״ נכנסתי לבית ולוק אמר תודה לאותו אחד שרצח את האיש בחליפה בלובי של המלון ולקח אותי לפה... ״את בסדר?״ לוק ליטף את הפנים שלי בדאגה וסגר את הדלת ״כן...״ מלמלתי בשקט ״את בטוחה?״ הוא התקדם אליי אחריי שזזתי ממנו ממשיך ללטף את פניי בעדינות ״כן...״ אמרתי זזה ממנו שוב מתיישבת על הספה בסלון ״את רעבה? את רוצה שאלכס יכין לך משהו?״ הוא שאל נשען על המדרגות ״לא... תודה״ אמרתי בקול חלוש והוא הנהן ״אני עולה להתקלח...״ אמרתי והוא הנהן ועברתי אותו במדרגות בלי אפילו להרים את ראשי מהרצפה כדיי לא להביט בפניו...

נקודת מבט לוק:
היא עלתה למעלה כשהראש שלה מורכן והרגשתי כול כך רע... רציתי לעלות אחריה אבל היא הייתה צריכה את הזמן לבד ישבתי קצת בסלון וכשראיתי שהיא לא יורדת עליתי למעלה... בתחילת המסדרון התחלתי לשמוע קולות התקדמתי לדלת של החדר שלה מצמיד את אוזני לדלת מקשיב לה... היא בכתה... כאב לי עליה... לא רציתי שהיא תבכה... ״ג׳ונס בטלפון הוא אומר שזה חשוב אדוני״ אחד מהעובדים שלי מפתיע אותי ומגיע מולי ״אני מיד מגיע״ אמרתי והוא הנהן הולך משם הסתכלתי על הדלת פעם נוספת והקשבתי לה בוכה ולבסוף החלטתי להשאיר את המצב ככה וירדתי לענות לטלפון... יצאתי מהמשרד שלי והתקדמתי לכיוון החדר שלה... כבר לא שמעתי קולות של בכי... פתחתי את הדלת בעדינות מגלה שהיא נרדמה בין הסדינים כשבידה שרשרת שלא ראיתי קודם אבל אני כמעט בטוח שהיא הייתה על צווארה היום... הסתכלתי על פניה מזיז מעט מהתלתלים היפים שלה והסתכלתי על העיניים שלה... הם היו אדומות ונפוכות כנראה כי היא בכתה הרבה... נישקתי את מצחה יוצא מהדלת נותן לה לנוח מעט... ישבתי במשרד למטה ופתאום בן נכנס ״כן?״ אמרתי נותן לו סוג של אישור להכנס לחדר ולהתחיל לדבר ״מר גרין בטלפון...״ הוא אמר בחשש ״זה בסדר בן תנתק...״ אמרתי והוא הנהן יוצא מהחדר ״הוא אומר שזה דחוף...״ בן נכנס חזרה ״תנתק וזהו..״ אמרתי והוא הנהן ״הוא אומר שאם לא תענה הגורל שלך יהיה זהה לשל אבא שלך...״ בן נכנס פעם נוספת קמתי מהכסא בזעם מתקדם אל הטלפון מנתק בחוזקה ובן הביט בי בהלם ״ככה מנתקים! תלמד!״ אמרתי בצעקה נכנס חזרה למשרד שלי... הגוף שלי רתח מעצבים! איך יש לגרין אומץ להזכיר בכלל את אבא שלי?! ״הכול בסדר?״ היא נכנסה משפשפת את עיניה הנפוכות ״כן יפה שלי... תחזרי לישון...״ היא הסתכלה עליי במעיין הלם שכזה... ״או..אוקיי...״ היא יצאה מהחדר ודפקתי את אגרופי בשולחן בכעס ״בן... תשיג לי את גרין בבקשה!״ אמרתי לבן והוא הנהן מיד יוצא ותוך כמה שניות הטלפון היה בידי כשגרין על הקו ״תקשיב לי טוב עכשיו בן של זו-״ הוא קטע אותי! באיזה זכות ובאיזה אומץ? ״אתה עיוור? אתה מטומטם? רק תגיד לי שאני אדע! אתה רדוף מטומטם! רודפים אותך ואת הבת שלי! קודם האיש בתוך החדר במלון שלה ואז בקבלה! אתה לא רואה שמנסים לנקום בך דרך הבת שלי?! ולמה לא היתקשרת אליי אחריי שזה קרה לעזאזל?!״ הוא דיבר בעצבים ״גרין! אני רק רוצה להזכיר לך דבר אחד! אתה זרקת אותה! נתת אותה כאילו שהיא הייתה איזה נעל ישנה בבית... היא תחת חסותי! כןל דבר שיקרה לקייט מהיום לא עיניינך! וזה כולל את המוות שלה! ואם בכול זאת אתה דואג... אז שתדע שאני אשמור על הבת שלך יותר טוב מכול מי שאי פעם ניסה!״ אמרתי מנתק את הטלפון בכעס ירדתי למטה מגלה שקייט יושבת ליד השולחן במטבח כשאלכס הביא לי מגש תותים ועודד אותה... אלכס אדם מבוגר... הוא תמיד אוזן קשבת בבית... אני לא זוכר איך הוא הפך להיות משרת של אבא שלי... אני חושב שזה משהו שקשור לאח שלו... זה לא חשוב... הוא לא משרת שלי... הוא עובד שלי יש הבדל הוא מקבל משכורת ודואג להזכיר לי כול יום שהגשמתי לו חלום שנתתי לו לעבוד כשף אצלי בבית.... ״תודה...״ הנכתי את ידי על כתפו בחיוך והוא הנהן הולך משם... התיישבתי ליד קייט... היא השפילה את ראשה והוזיזה את מגש התותים... השפתיים שלה היו אדומות מהתותים... השפתיים שלה כול כך דרשו שאנשק אותן אבל החזקתי את עצמי... היא צריכה תמיכה... אחח!! אני לא מאמין שהפכתי להיות הפסיכולוג האישי שלה! למה לא יכולתי פשוט להיות כמו שאר החברים שלי שהיום נשואים לנערות שטוב... כמו קייט בדיוק הגיעו אליהם בגלל חובות ורצח... הם הראו להן מי הבוס כול אחד בדרך שלו... וקיבלו יחס של כבוד... למה רק אני לא מסוגל? אני מתחיל לחשוב שבריאן צודק... אני בושה לעולם התחתון... ״בכית...״ אמרתי והיא הנידה בראשה ״מה? לא...״ היא אמרה וניגבה את עיניה הנפוכות מהדמעות ״אני צריך שתספרי לי בדיוק מה היה שם...״ אמרתי והיא הנהנה "לא משהו מיוחד...״ היא אמרה וגיחחתי ״נו!״ אמרתי מצחקק והיא הרימה את ראשה ״עמדתי בקבלה... ואז נכנס לשם בן אדם בחליפה והוא התחיל לירות לעברי עד שבן הגיע ורצח אותו...״ היא אמרה בטון שקט

נקודת מבט קייט:
״קייט אני צריך עוד פרטים... איך הוא היה נראה?״ למה הוא מתחקר אותי על זה כאילו שהוא לא יודע את התשובות בעצמו... ״אני לא יודעת... לא ראיתי את הפנים שלו בזמן היריות הייתי מתחת לדלפק וכשהוא מת הוא היה מכוסה בדם...״ אמרתי והוא הנהן ״והוא אמר משהו לפניי היריות?״ הוא שאל והנהנתי ״סמית'״ אמרתי והוא הנהן ״זה משהו אישי!״ הוא אמר קם והבטתי בו במבט שואל ״קייט תלכי לישון... לילה טוב...״ הוא נישק את ראשי ועלה במהירות למעלה כאילו משהו מטריד את מחשבותיו... עליתי לחדר ונכנסתי לחדר האמבטיה מביטה במראה הגדולה רואה איך העיניים שלי התנפכו... לקחתי בגדים מהארון ונכנסתי להתקלח... כשיצאתי לבשתי מכנס קצר ופוטר קצר בצבע אפור ונכנסתי בין הסדינים... לא יכולתי להירדם... המוות צץ בכול מקום בזמן האחרון... אנשים מתים סביבי בכזו קלות ודווקא מי שרוצח אותם מבטיח לי הגנה... למה שאסמוך עליו? בשנייה שאעשה משהו לא במקום הוא יפוצץ לי את הראש?
שמעתי רעשים מחוץ לחדר והתעלמתי... זה ממש לא עיניין אותי ולא רציתי להתעסק בזה יותר... הוא בטח רוצח עוד מישהו במרתף שלו...