שוטר שובב~

פרק 1:

שכבתי על הספה שלצד מיטתו.
הוא היה מותש מכל מה שקרה, הוא עדין ולא בנוי לדברים האלה.
נסענו ביום מושלג והכבישים היו ממש חלקלקים.
הוא התעקש שניסע לבית כי הייתי עייף נורא.
עצרנו בתחנת דלק כדי לקנות משהו חם לשתות, ובזמן שהייתי בחנות רכב התנגש בו והוא ניפצע.
למזלי הפצעים לא היו חמורים אבל השאירו אותו לבדיקות נוספות ולילה ליתר ביטחון.
"מים" אותה המילה חזרה על עצמה והעירה אותי.
"אני צמא, בבקשה מים".
אני מיד מביא לך, חכה.
הוצאתי מים מהתיק ונתתי לו.
"אמרתי לך שאתה יכול ללכת לבית לנוח, אני בסדר בטח מחר ישחררו אותי".
"ממש לא, אני לא משאיר אותך לבד" השבתי.
"אני אוהב אותך" אמר בחיוך.
למחרת בבוקר שיחררו אותו ונסענו לבית במונית.
שמחתי לראות שהוא בסדר.
הכנתי לנו ארוחת בוקר גדולה, ובנתיים הוא התקלח.
אחרי שעה שמתי לב שנרדמתי ושהוא עדיין במקלחת, משהו הרגיש לי לא בסדר.
הלכתי לשם וכשפתחתי את הדלת הוא שכב על הרצפה ושלולית דם סביבו.
הפרמדיקים קבעו את מותו בבית ולא היו מוכנים לטפל בו..
לקחו אותו מימני, קברו אותו..
אני לא יכול לתאר את הכאב שחוויתי באותם רגעים שהרגישו נצח.
חזרתי לבית. שבור כל כך ולא רוצה לקבל את העובדה שהוא כבר לא איתי.
לא עצמתי עין כל הלילה ולא הפסקתי לבכות.
שכבתי על הריצפה וחיבקתי את החולצה שלו, מסניף את הריח שלו.
מבין שלא אוכל לחבק אותו יותר, שלא אוכל לגעת בו.
הרגשתי שהלב שלי נשרף, לא נשארו לי דמעות.
ואז הגיעו אותם הציוצים המוכרים של הבוקר, הרוח הקרה שהקפיאה אותי.
הפלאפון שלי צילצל, לא יכולתי לזוז, הרגשתי שקפאתי.
הושטתי את היד לאחר כמה נסיונות כושלים, על הצג הופיע מספר לא מוכר.

__
הפרקים יהיו קצרים מצטער מראש 💕