שוטר שובב~

פרק 4

נישקתי את ידה והלכתי משם.
הרגש היחיד שעטף אותי היה כעס.
כעסתי על כל העולם ובעיקר על עצמי, שאני לא מסוגל לתפקד כמו שצריך בלעדיו.
לקחתי מונית למלון, לא הייתי רעב.
התפרקתי על המיטה.
ניסיתי לנקות את המחשבות שלא עזבו אותי.
אני עייף, עייף מהכל מכולם, נמאס לי.
הפלאפון של צלצל, זה היה קמרון.
השעה הייתה 7:30 בבוקר, לא ידעתי שנרדמתי אפילו.
"הלו?" "בוקר טוב אני מקווה שישנת טוב בלילה. בעוד שעה אני אאסוף אותך לתחנת המשטרה, אתה תמסור עדות על האירוע.
תאכל תתארגן ונצא".
נכנסתי להתקלח, לראשונה מזה יומיים הרגשתי שישנתי מספיק.
אכלתי קצת וחיכיתי מחוץ למלון.
קמרון חייך אלי בצורה מחשידה והגיש לי קפה.
"איך אתה מרגיש הבוקר" הוא שאל.
"קצת יותר טוב".
"יופי אני שמח. היום בחקירה אנחנו ניגע בנושאים קטנים ואם נראה שאתה מסוגל, אנחנו נמשיך עוד קצת". הוא חנה את הניידת והוביל אותי לחדר החקירות.
השאלות התחילו והציפו זיכרונות שניסיתי להדחיק.
לא בכיתי רק הרגל שלי זזה בעצבים
וכל הגוף שלי רעד בחוסר שליטה.
החקירה הייתה ארוכה ומתישה, אך הצלחתי להחזיק מעמד.
בסיומה ישבתי קצת עם עצמי, חשבתי בעיקר על קמרון.
למה הוא דואג ועוזר לי כאילו אנחנו מכירים שנים.
"רוצה ללכת לאכול איפשהו, בדיוק סיימתי משמרת". הוא קטע את מחשבותיי, קצת מוזר שהוא מסיים משמרת כל כך מוקדם.
"אני אחרי לילה של עבודה ונשארתי קצת בבוקר בשביל החקירה.
אני מכיר מקום ממש טוב אני אשמח אם תצטרף אלי".
הנהנתי בראשי ונכנסנו לרכב שלו.
הגענו, המקום היה נראה די נחמד. מסעדה עם כורסאות זה נראה מרגיע.
" מחר אנחנו נחקור את עובדי בית החולים, אני בטוח שהם יתנו לנו את כל המידע שצריך" הוא החזיק את התפריט.
"אני לא רוצה ללכת לשם".
"זה בסדר אתה לא תצטרך ללכת לשם" הוא אמר ומזג לי מים לכוס.
הסתכלנו אחד על השני לכמה שניות נהיה לי קצת חם.
"אני כבר חוזר" קמתי וחיפשתי את השירותים.
הסתכלתי על עצמי במראה
למה אני מסמיק??
-
-
תהנו ♡