שוטר שובב~

פרק 14

לא ידעתי מה הוא מתכנן אבל התפללתי שזה יהיה משהו טוב.
יום למחרת שהגענו למשפט, הפרקליטים שוב לא הופיעו.
על הבמה עלתה מישהי נמוכת קומה "אני מתנצלת על העדרותם של הפרקליטים, אנחנו נדון של העניין בפרטיות ותקבלו תשובה בשעה הקרובה".
ישבתי שם מתוח נורא, היה לי קשה לנשום עייני כאילו נעצמות מעצמן.
לאחר שעה ארוכה של מתח בלתי פוסק, עלתה על הבמה אותה הבחורה והודיעה על הקלה בעונש.
הכל נעשה שחור ושמיעתי נחלשה, התעלפתי.
"קים תתעורר" שמעתי קול מוכר, ידיים גדולות וחמימות עטפו אותי ברכות. אני מכיר את הריח הזה זה קמרון.
פקחתי את עיניי קמרון הביט בי מודאג "סוף סוף התעוררת!".
עיניי התמלאו בדמעות וחיבקתי אותו חזק "אל תלך בבקשה.."בכיתי.
"עוד כמה דקות מחזירים אותי לתחנה" הוא החזיק את עצמו מלבכות "יהיה בסדר, מטפלים בי טוב שם. עוד קצת וניהיה שוב ביחד!" הוא אחז בידי.
"נגמר הזמן קדימה קמרון אנחנו חוזרים" השוטר נכנס לחדר.
"אני מחכה לך!" נישקתי אותו.
קמתי מהספה שראשי עוד מסוחרר, העורך דין נכנס לחדר.
"עשינו את זה" הוא אמר בהתלהבות "איך אתה מרגיש?התעלפת".
"עדיין מסוחרר אבל יהיה בסדר, איפה אני?" שאלתי.
"אנחנו עדיין בבית המשפט, זהו עכשיו הכל מאחורינו. את שאר הכסף תעביר אלי עד סוף החודש" הוא לקח את התיק שלו ויצא.
יצאתי לבחוץ הייתה בדיוק שקיעה נשמתי את האוויר הקר וצעדתי לכיוון המוסך לאסוף את הרכב שלי.
אני חייב לקחת את עצמי בידיים ולהיות חזק עד שקמרון יחזור, אלה היו ימים קשים אבל כמו שקמרון אמר, "עוד קצת ונהיה שוב ביחד".
אחרי שאספתי את הרכב חזרתי לבית אחרי מקלחת טובה נכנסתי לישון.
למחרת קפצתי לסופר הקרוב לעשות קניות לבית ופגשתי את העורך דין.
"בוקר טוב אדון קים טוב לראות אותך, איך אתה מרגיש" הוא חייך אלי.
"בוקר טוב הכל מצויין" עניתי.
"יופי טוב לדעת, התכוונתי לשלוח לך הודעה היום, אתה פנוי בערב?" הוא שאל ופניו הסמיקן מעט.
"אני חושב שכן, למה?".
"חשבתי אולי נצא לשתות כדי לחגוג את ההצלחה במשפט" הוא גירד את ראשו במבוכה.
"נישמע טוב, אני אשמח לבוא". (אני צריך קצת להשתחרר חשבתי לעצמי).
"מעולה תודה רבה, אני אתקשר אלייך יותר מאוחר" הוא אמר עם חייוך גדול והלך לכיוון הקופות.
לקראת הערב סטיב שלח לי מיקום ושעה, התארגנתי ויצאתי עם הרכב לכיוון הבר.
הוא חיכה לי מחוץ למקום והלחץ ניכר על פניו, ניגשתי אליו.
"היי אני שמח שבאת" הוא לחץ את ידי בהתלהבות.
נכנסנו לבר והרמנו כוסית, שוחחנו קצת על העבודה שלו ודיברנו על כל מיני דברים. ניסיתי לא לשתות הרבה אבל זה היה חזק מימני.
"אני נורא עייף וכבר מאוחר אני חושב שנסיים להיום" אמרתי.
"היה כיף" הוא עזר לי להתייצב אבל לא הצלחתי כל כך.
"שתית הרבה, אתה רוצה שאקח אותך לבית?" הוא שאל.
"אני חושב שאני יכ.." לא סיימתי את המשפט ומעדתי.
הוא הרים אותי והכניס אותי לרכבו
"אני מתעקש לקחת אותך, זה מאוד מסוכן שתיסע ככה".
ברכב שררה דממה, נרדמתי.
הרכב עצר והרגשתי זוג שפתיים שמונחות על פי.
התעוררתי מהר והרחקתי אותו מימני "יש לי חבר" שמתי יד על פי.
"אני ממש מצטער" פניו האדימו.
יצאתי מהרכב ורצתי לדירה, נעלתי את הדלת מאחורי והתיישבתי על הרצפה לייד הדלת.
ליבי עוד פעם במהירות רבה, אני לא בטוח אם זה מהנשיקה או מהריצה במדרגות.
גופי היה כבד נורא בקושי הצלחתי להגיע לספה וקרסתי עלייה.
הבוקר עלה והשמש סינוורה אותי, חיפשתי את השמיכה שלי ולקח לי כמה שניות להבין שנרדמתי על הספה עם בגדים.
הייתי מסריח מאלכוהול ונכנסתי להתקלח, הפלאפון שלי צילצל.
"מי מחפש אותי על הבוקר" שמתי מגבת ומיהרתי אליו.
- מספר חסום -
"הלו?"
"שלום קים, מדבר השוטר לוין.
תוכל היום להגיע לתחנה כדי לבקר את קמרון, תהיה פה בשעה 9:15.
הביקור יערך כחצי שעה, יום טוב".
השיחה נותקה אני לא יכול לתאר את השימחה שהרגשתי באותם רגעים.
התארגנתי במהירות וירדתי אל החניה הרכב של סטיב היה שם, נזכרתי במה שקרה אתמול.
הבנתי שהרכב שלי לא פה ושאני חייב להשיג מונית לפני שיבחין בי.
- נ.מ קמרון -
הימים בתא המעצר לא היו גרועים כפי שציפיתי, אצלינו בתחנה התא מעצר הוא מקום זמני לאנשים לפני משפט.
מפקד התחנה התחנן שאני אשאר שם כדי שלא אשב עם פושעים.
המקום היה קטן, אבל היה לי חדר מישלי וקיבלתי ארוחות ויחס טוב מהשוטרים שעבדו איתי.
בפעמים שביקרנו בבית המשפט ראיתי איך קים סובל ואני לא יכול לעשות שום דבר, הייתי רחוק מימנו.
רציתי לחבק אותו ולספר לו שהכל בסדר.
ואז ראיתי אותו, זה היה סטיב העורך דין הכי שנוא עלי, הכרתי אותו כי הוא הצליח לזכות אנשים שעשו דברים גרועים.
כשהוא ישב לייד קים ושם עליו את היד זה שרף לי מבפנים, העובדה שהוא מייצג אותי כאבה לי יותר.