שוטר שובב~

פרק 2:

הפלאפון שלי צלצל, לא יכולתי לזוז.
הרגשתי שנדבקתי לרצפה.
הושטתי את ידי ולאחר כמה ניסיונות כושלים, הצלחתי לקחת אותו.
על הצג הופיע מספר לא מוכר. "הלו?" " שלום לך מר קים, אתה לא מכיר אותי אבל אני מכיר אותך.
לפני שאדבר, רק אומר שאני מצטער לשמוע על החבר שלך"
ניתקתי את השיחה, לא רציתי לשמוע.
התחרטתי שבכלל עניתי לשיחה הזאת, הרגשתי איך אני נשבר שוב.
זה כבד עלי, אני צריך שמישהו יגיד לי שאני חולם ושכל זה יעבור מחר בבוקר כשאתעורר.
עייני נעשו כבדות ונכנסתי לשינה.
ישנתי אבל לא הייתה לי מנוחה, לא הפסקתי לחלום על שון.
חיבקתי אותו חזק ובקשתי ממנו שלא יעזוב אותי.
אבל הוא נעלם והשאיר אותי לבד מול כל העולם המפחיד והגדול הזה.
התעוררתי מדפיקות בדלת האחורית של הבית.
שפשפתי את עייני וקמתי אל הדלת. מי עוד יכול להפריע לי באמצע היום?
אל מולי ניצב שוטר, הוא היה גבוה ושרירי. שיערו היה שחור ובגדיו מסודרים היטב.
הוא הוריד את כובעו והושיט לי את ידו. " שלום נעים להכיר, אני השוטר קמרון". רק אחרי כמה שניות הושטתי את ידי. "אתה פה בגלל התאונה?" שאלתי בעייפות "אפשר לומר" הוא ענה "אני חושב שכדאי שנדבר בפנים, זה עניין מאוד חשוב שעלינו לדבר עליו" הוא הוסיף.
הסכמתי להכניס אותו אבל משהו הרגיש לי לא בטוח.
התיישבנו בסלון התנצלתי על הבלגן.
הרגשתי אי נוחות, בדרך כלל רק שון היה מתמודד עם אורחים בזמן שאני משחק בפליסטיישן בחדר. "הייתה שתיקה ארוכה בנינו ואז הוא התחיל. "אני בתפקיד כשוטר כבר הרבה זמן אבל ברשלנות כזו מבית חולים לא נתקלתי.
אני יודע שזה נושא רגיש אבל חייב לטפל בו ולהענישם בחומרה". התחלתי להרגיש את הכעס. עד עכשיו לא התעסקתי בסיבת המוות, רק שקעתי בבדידות של עצמי. " איך אני אמור להתמודד מול בית החולים בנושא כזה?" התחלתי לחשוש. "בשביל זה אני פה, כדי להוציא את האמת לאור. אני אעזור לך לאורך כל התביעה, אני פה בשבילך". אותם המילים הצליחו להרגיע אותי קצת. "ה-24 שעות האחרונות בטח היו לך קשות, תנוח ואני אעדכן אותך בהמשך". הוא השאיר פתק עם המספר שלו
על השולחן ויצא מהבית.
הבטתי על הפתק היה כתוב קמרון בגדול על סמיילי קטן.
הייתה לי תחושה שנפגשנו בעבר הוא היה לי קצת מוכר