miraculous laybug - Lila's revange

חלק 16

לילה הסתכלה על שניהם בהנאה בעודם הולכים מוטרדים ומבולבלים בחלל החדר, עיניה נקבו מבטי שנאה כלפי ליידיבאג והאהבה כלפי אדריאן, היא בהחלט נהנתה מהבלבול ומחוסר ההבנה של שניהם. לגבי תוכניתה, כבר לא היה לה אכפת שהם יבינו מי הוא עש לילה ומי היא מיורה האמיתית ומה באמת קורה כאן, כל מטרתה היתה לענות את ליידיבאג, במיוחד שלילה יודעת את זהותה האמיתית.. המגושמת הקטנה הזאת..
"לא, אז אנחנו בבית שלי...." לילה אמרה בציניות ובלעג כשליידיבאג שאלה האם הם בבית של אדריאן מחוסר אמון במילותיה, או סתם מפליאה.

כשמרינט קראה ללילה שקרנית, נחרת בוז יצאה מליל,  הרי עד עכשיו כולם האמינו לה, כולם חוץ ממרינט.
"אילו הוכחות את רוצה בדיוק?" לילה שאלה בהתגרות "לא מספיק לך החדר בזה שאפילו אדריאן לא ידע על קיומו? לא מספיק לך החלון הגדול שמשקיף על העיר? האווירה הרעה? או אולי לא הבחנת בפחד של דוסו כשהיא הבינה היכן היא נמצאת" לילה התגרתה בליידיבאג, היא נהנתה מכך מאוד, יותר מכפי שיכלה להודות.
לילה הסתכלה על ליידיבאג מנסה להתקשר לקאט נואר, קיוותה שהוא לא יגיע, מערך הכוחות ביניהם היה מושלם עבורה וחוץ מזה עוד מעט אדריאן יהיה שלה לנצח.

לילה הוציאה חתיכה קטנה של חבל מהשקית השחורה שהיתה לידה וזרקה את החבל על הרצפה. "מה את אומרת שאני אשנה צורה ואהפוך את החבל הזה לנחש?" לילה שאלה בקול שטני וישר הסתובבה לדוסו והוסיפה "דוסו בלי תגובות עכשיו, אני הבטחתי לך משהו ואני מקיימת את ההבטחות שלי" לילה חזרה להסתכל על ליידיבאג ואמרה "אני מסוקרנת לדעת אם את באמת פחדנית כמו שאני מכירה אותך" היא צחקה צחקוק קליל ורשע מחכה לתגובה כמו תמיד של ליידיבאג- סליחה, של מרינט הקטנה והטיפשה.

"את לא תעזי לילה!" ליידיבאג הזהירה אותה שנית.
ליידיבאג לקחה את החוט עם היויו שלה ואז שמה לב לשקית השחורה הזאת מוכרת לה
זאת אותה שקית שחורה שראתה בחדרה של לילה כשחזרה לחדרה, שליידיבאג התגנבה אליה בלילה.
"אפשר לשאול אותך מה זאת השקית השחורה הזאת?" ליידיבאג הוסיפה בשאלה בסקרנות כששמה את מרפקה על כף גב כף ידה השניה ומצביעה על השקית.

לילה הסתכלה על מרינט בשעשוע "רוצה לנסות אותי?" לילה שאלה עם נימה מתגרה אבל גם קצת אפלה. "וכמו שחשבתי, את באמת פחדנית אה?" לילה התחילה לצחוק צחוק מתגלגל- לא מרושע, היא נהנתה מהסיטואציה, מכך שליידיבאג נרתעת ממנה מכך ש.... טוב, בעצם זה היה כי לילה היתה במרכז המעגל ולראשונה זה קרה ללא שום שקר. "השקית מעניינת אותך? באמת, אין בה משהו מיוחד.... רק חבלים ומסקנטייפ שחור, את יודעת אם ימאס לי להקשיב לך" לילה חייכה חיוך טוב, לא מרושע כמו עד עכשיו, אבל ביחד עם נימת הטון שלה המזלזלת ועם האיומים האין סופיים שלה והשנאה בעיניה כלפי ליידיבאג, החיוך היה מפחיד יותר מאיי פעם.

"דוסווו איפה את?" לילה שאלה כיוון שהקוואמית נעלמה לה מהעין. כאשר קלטה אותה שאלה בצחוק עם מבט רציני, שלא משנה מי הסתכל עליה היה יכול להבין ישר שהיא מתכננת לקיים את איומיה. "את חושבת שאראה טוב בבגדים של מיורה?" רק סוד קטן היא אמרה ולא הסגירה לאף אחד, היא יודעת מה יקרה לה כאשר תנסה להשתמש במופלא הטווס והיא לא רוצה וגם לא מתכוונת לפגוע בעצמה- היא לא מתכוונת להשתמש במופלא בכלל.