מיקום: בית הספר
בוקר שלאחר המסיבה, שלאחר הסיבוך עם לילה, היום שבו לילה מתכננת לעשות משהו בבית של אדריאן, לאדריאן!
אבל… לפני זה, אין סיכוי שהיא תעשה את זה בבוקר, יש בית ספר.
וזה בדיוק מה שמרינט נזכרה! היא הולכת לאחר! שוב!. מרינט שמה את ידיה על ראשה מלחץ והתארגנה הכי מהר שהיא יכולה. היא התלבשה, הסתרקה, לקחה את האוכל והתיק, נשיקה אחרונה לאמא ואבא לפני שיוצאים ורצה מהר לבית הספר.
מרינט סוף סוף הגיעה לבית ספר, באיחור, כרגיל.
היא נכנסה הכי מהר שיכלה לכיתה והתנצלה על האיחור. לא היה שום סימן לאדריאן בכיתה. גם אדריאן מאחר? למה גם הוא לא בבית ספר?! האם מרינט הדביקה אותו באיחורים?! לא מתאים לאדריאן לאחר.. בטח משהו קרה לו!
"היי נינו, אתה יודע מה קרה לאדריאן שהוא לא בא?" מרינט נשענה קדימה על השולחן להתקרב לנינו ושאלה אותו בלחישה.
"אני לא יודע, אחות, אבל כנראה זה בגלל המסיבה שעשינו, אולי אבא שלו גילה והעניש אותו" נינו לחש למרינט חזרה.
"מה?!" מרינט צעקה בכל הכיתה מבהלה.
המורה ישר תפסה אותה והזהירה אותה לא לעשות זאת שוב.
הבוקר סוף סוף הגיע ולילה ידעה שהיום יהיה היום לו חיכתה כלכך הרבה זמן.
לילה הלכה לבית הספר כרגיל עם חיוך על שפתיה והיתה נחמדה מאוד לשאר חבריה לכיתה. אך כשהתחיל השיעור היא ראתה שאדריאן לא שם וידעה מה הסיבה. "טוב, אז אני פשוט אלך אליו אחרי השיעור" לילה חשבה לעצמה באושר, באמת לא היה יכול להיות יום יותר מאושר מזה.
השיעור הסתיים, הגיע הזמן להפסקה.
מרינט ברור שעוד לא תפסיק עד שתרד לשורש העניין עם לילה...
לילה יצאה מהכיתה וירדה במדרגות אל עבר הלוקרים והכניסה את כל תכולת תיקה ללוקר שלה,
מרינט שראתה את לילה יוצאת מהכיתה, החליטה לעקוב אחריה, רק ליתר ביטחון. היא נצמדה לקירות והלכה בית מקומות בצעדים קטנים על קצות האצבעות מאוד כפופות. צריך לעקוב אחרי כל צעד שלה ולראות שהיא לא עושה משהו מסוכן.
כשלילה סיימה לשים את כל החוברות בלוקר, היא הסתובבה ונתקלה במרינט. מרינט, שבדיוק התחבאה לה מאחורי הערימת שולחנות שהיה בחדר לוקרים, זזה לאחור כשלילה נתקלה בה, היא לא ידעה איך להגיב!. האמת שהיא כן.. כלומר, היא לא סתם עקבה אחריה, היא עקבה אחריה כדי לבדוק שהיא לא עושה שום נזקים עם סיכת הטווס, אבל מרינט היא לא הדמות לשאול אותה על דברים אלו.
"אוקיי, פוקוס מרינט, פוקוס, את יכולה לעשות את זה, תתנהגי נורמל-" מרינט דיברה לעצמה מלחץ וחשיבה. "מה את מדברת לעצמך כאילו את מול אדריאן תגידי לי?! את מול לילה! לילה!"
"האאאא היי לילה... איך הולך לך היום? לי הולך מצוין! מה איתך?" מרינט ניסתה להתנהג הכי נורמלי שלה, אתם יודעים, את עוקבת אחרי מישהי, היא תופסת אותך, די מביך וצריך לפעול מהר ולאלתר דרך לצאת מהמצב כמה שיותר מהר ובנינוחות שפחות מחשידה. מרינט נתנה חיוך מאולץ מאוד.
לילה הסתכלה על מרינט והרגיעה את עצמה, היא חייבת להמשיך עם ההצגה מולה רק עוד קצת ולכן היא חייכה את החיוך הכי מזוייף שחייכה עד כה, וענתה בקול חמוד "הו היי מרינט, אני? אני מרגישה מדהים, אני חושבת שהיום הזה הולך להיות יום מעניין את לא חושבת?"
"כן, בטח, אבל התוכנית שלך לא תמשך למשך זמן רב, שתיים יכולות לשחק במשחק הזה לילה". מרינט חשבה בליבה כשגלגלה עיניים מתחת לרדאר. היא חזרה להביט בלילה ושיחקה אותה תמימה "יותר מעניין? ל-מה את מתכוונת?" שאלה בצחקוק טימטומי קל
לילה ידעה שמרינט עלתה עליה אבל זה בסדר, שתחשוד, זה רק יעזור לה יותר. "אני לא בדיוק יודעת אבל... אני חושבת שמישהו הולך להנות מהיום הזה ושאנחנו לא נשכח אותו כל כך בקלות" לילה אמרה בקול מסתורי קצת אבל לא מדיי כדי לא לתת למרינט הוכחה מובהקת שהיא אכן רעה.
לילה היא לילה ולדמויות כמוה וגם כמו קלואי, יש חוק אחד: אסור לתת להן להרגיש שהן יותר ממך.
מרינט לקחה את האומץ הזה וישר חייכה ללילה וטפחה לה על הכתף. "תודה, אני יודעת שאני בהחלט אהנה מהיום הזה" מרינט חייכה אל לילה והמשיכה בדרכה, השיעור מעט להתחיל.
אחרי שמרינט המשיכה בדרכה החיוך של לילה ירד מפניה, עיניה התמלאו בשנאה והיא סיננה מבין שיניה כמה קללות שלא יעלו על הדעת.
היא החלה למהר קצת ויצאה מהר מבית הספר כדי שהמורים לא יתפסו אותה מבריזה משאר היום. בדרך לביתו של אדריאן לילה עצרה בביתה, שם היא לקחה את השקית השחורה וענדה את סיכת הטווס אשר היתה בחדרה, במקום גלוי.
לילה לא היה את החשד הזה שיש לשאר חברי הכיתה, החשד שלא יתנו לה להכנס. היא וגבריאל יש כמה קשרים ולכן לא היה לה אכפת פשוט לבוא, לא יגידו לה לא. היא צלצלה בפעמון של ביתו וביקשה מהקוף המגודל ששומר על הבית שיקרא לאדריאן.
--------------------------------------------------------------
"כמה זמן אתה חושב שתשאר כאן אדריאן?" פלאג שאל את אדריאן בזמן שאכל עוד מגבינת הקממבר על משחק מגרש הכדורגל הקטן של אדריאן. אדריאן הזיז את המקל שגרם לשורת השחקנים לפגוע בכדור הקטן להכנס אל השער. "אני לא יודע פלאג, אני רק מקווה שנצא מכאן מהר..." אדריאן נאנח. "תרגע.... עכשיו יש לך קצת זמן לעצמך, רק אנחנו, לשבת... לנוח... לאכול מהקממבר...." פלאג מלמל לעצמו.
הגורילה פתח את דלת חדרו של אדריאן, פלאג התחבא במהירות בג'קט הלבן של אדריאן לפני שהגורילה הבחין. הגורילה סימן לו לרדת למטה בשתיקה כי הרי הוא לא מדבר אף פעם. אדריאן הנהנן וירד במורד המדרגות גם כן בשתיקה. הוא ראה את לילה. הוא היה קצת מופתע. "שלום לילה." הוא חייך חיוך קטן אך די עצוב כי הוא לא זוכה להיות בבית הספר לזמן הקרוב... "איך אבא הסכים לה להכנס לכאן? מעניין מה היא עושה כאן?" הוא שאל את עצמו, אך לא נתן למחשבותיו להפריע לו. "מה העניינים?" הוא שאל אותה והסתכל בעיניה.
"שלום אדריאן, באתי לארח לך חברה, אני יודעת כמה קשה אבא שלך יכול להיות לפעמים" לילה אמרה בקול שקט מבדרך כלל.
"תודה לך לילה." אדריאן חייך אליה חיוך קטן ואז הבחין בשעון הקיר. "אין לימודים עכשיו?" הוא שאל אותה במעט חשד.
"יש אבל קיבלתי אישור לצאת" לילה אמרה בחיוך כיאילו כל דבר שהיא מבקשת הולך לה בקלות. מה שדיי נכון. היא הסתכלה על תוכן הבית. "אז.... אתה הולך לתת לי להכנס לבית בזמן הקרוב?"
"כן, בטח.." הוא המשיך לחייך אליה והלך לצידה אל תוך הבית שלו, מאפשר ללילה להכנס אל תוך הבית.
YOU ARE READING
miraculous laybug - Lila's revange
Fiksi Penggemarסטטוס: ✔ הושלם 👍 פאנפיק ליידיבאג. מקווה שתהנו. קרדיט לכל מי שעזרה לי לכתוב את הסיפור (אלו ששיחקו איתי ברולפליי ). קרדיט @tomtoma1 שכתבה איתי את הפאנפיק בזמן שמיורה נלחמת נגד ליידיבאג וקאט נואר, לילה, שותפו של עש לילה, יש תוכנית איך לנקום לתפוס...
