כמו בספרים

1

בראד
אהבתי את האוויר הקריר שנסעתי באופנוע שלי .

הייתי עושה משלוחים, לבשתי את הקסדה כי התביישתי בעצמי, במראה שלי. אהבתי את הטיפים ואהבתי לנסוע ואהבתי את הפאקניג עבודה שלי.

במשך כל חיי הלכתי על סגנון ה״אדם הטוב״ הייתי ההגדרה המושלמת לאדם הטוב , אבל קרה לי מלא דברים רעים. זה כואב .. שאתה משתדל , שאתה אדם טוב וקורה לך דברים נוראיים. רעים.

אנשים שהיו קרובים לליבי פגעו בי, ואם הם לא פגעו בי אז הם מתו. ככה העולם הסתובב, נשארתי לבדי בעולם גדול.

אני והרוח הקרירה והעבודה האהובה עליי.

אני עוצרת את האופנוע לצד הבניין הגבוה והיפה.

חלום שלי לגור בבניין כזה , אבל אתם יודעים מה אומרים .. ׳חלומות לא תמיד מתגשמים.׳ ואני אומרת - ׳אם לחלום אז לחלום בגדול .׳

אני מצלצלת לקומה . ״זה המשלוח,״ אני אומרת ואוטומטית הדלתות פאקניג נפתחות . ״איזה פאקניג עשירים,״ אני אומרת לעצמי בלחש .

שומר הבניין יושב שם עם פרצוף חמוץ , שומר בתחת שלי .

אני מזמינה את המעלית , לוקח לה שנייה עד שהיא נפתחת , אני נכנסת ולוחצת על הקומה האחרונה . 70 . מעניין איך הכול נראה מלמעלה .

השירים במעלית די מרגיעים והאוויריה היא אוויריה קלילה כזאת של חופשה , של יוקרה . אני מחכה שתי דקות עד שהמעלית נפתחת.

אני מתקדמת אל הדירה היחידה בקומה הזאת . מרגישה איך הצמרמורת חולפת בגופי , אני דופקת והדלת נפתחת לאחר כמה שניות.

תחושת הבטן שלי אף פעם לא טעו ויש לי תחושה ש...... שהולך לקרות לי משהו בחיים. אני לא יודעת אם טוב או רע אבל אתם מכירים את התחושה הזו שמשהו הולך לקרות?

״שנייה גבר,״ קולו מחוספס ועיניו כחולות . הוא חושב שאני גבר ?

הקסדה. אני מזכירה לעצמי.

הוא משאיר את הדלת פתוחה ונעלם לכמה שניות . ליבי פועם בחוזקה ומאיים לפרוץ מבית החזה . הוא חוזר ומביט בי . אני מגישה לו את המשלוח שלו הוא מושיט לי שטר אני לוקחת ואז עיניי נפערות כשאני קולטת שזה שטר של חמישים דולר . ״זה חמישים דולר .״ אני מזכירה לו . אולי הוא עשה טעות?

״קוראים לזה טיפ,״ קולו די מתנשא וזה מעצבן אותי. בגלל שיש לו כסף בכיס אז הוא זורק אותו על כאלה שאין? לעזאזל. אני שונאת את זה.

״קוראים לזה חוסר ערך לכסף .״ אני מלמלת בכעס מנופפת בשטר שהייתי מתה לקחת , ״ואני לא גבר .״ אני מורידה את הקסדה .

הוא מביט בי ארוכות כנראה בהלם מכך שאני לא גבר .

״אז איך לעזאזל אין לך ציצים?״

אני בשוק מהגסות שלו. עיניי יורדות לעבר האיבר המיני שלו , אני מגלגלת את עיניי. ״אז איך לעזאזל אתה גבר ואין לך זין?״ אני אומרת בקול עצוב מדומה.

הוא מחייך חיוך קטן ויפה.

״הייתי מראה לך בדיוק אבל אני די עסוק.״ נשמע משהו ששחצן היה אומר.

״בכל מקרה אני לא מתעסקת עם קטנים.״ אני מקניטה, מגישה לו בחזרה את החמישים דולר. עיניו נוצצות בשעשוע כאילו מדובר פה על מלחמה שפתחתי איתו.

״אני לא לוקח את זה בחזרה.״ הוא אומר ברצינות.

״אני לא מעוניינת בכסף שלך.״ אני אומרת גם ברצינות.

״איזה זין , ובמה את כן מעוניינת?״ הוא נשען על הדלת . משלב את ידו על החזה שלו . הוא שרירי ונאה . מאוד מאוד נאה.

״בכל מה שרחוק מבנים שחצנים כמוך.״

״פאק...״ הוא משחרר את הידיים לצידו ומשפשף את אזור הלב . ״אאוץ?״ אני רוצה לצחוק, לחייך, זה משעשע אותי .

״תלך לעזאזל , ״ אני נכנסת לבית שלו ללא הזמנה, מניחה את השטר ויוצאת. הוא עדיין עומד בפתח הבית ובוחן אותי באיטיות. אני מחזירה את הקסדה על ראשי .

המעלית מתעכבת.

״את אישה, אין לך ציצים, משהו לא מסתדר לי .״ דווקא יש לי יחסית ציצים. אני פותחת את המעיל שלי ונותנת לו הצצה לחזה שלי והוא מביט לעבר המקום שאליו רציתי שיקלוט מהרגע הראשון שהוא נעשה חצוף. לבשתי מתחת למעיל גופיה דקה ויש מצב שהפיטמות שלי בלטו אבל זה כי קר לי. בכל אופן, אני לא אראה אותו יותר גם ככה.

״תלך להזדיין, שחצן ,״ יצור יפהפה חסר נימוסים. אני סוגרת את המעיל. ״תבלע את הרוק,״ אני מלמלת והמעלית נפתחת ואני לא מהססת ונכנסת.

לראשונה אני מחייכת לאחר משלוח ואפילו לא לקחתי טיפ.

פאק , פעם ראשונה לא לקחתי טיפ !

איזה דפוקה אני .

אבא ואני שקועים בחובות ואני חושבת על מוסרים וערכים? ממש דפוקה .

אל תתרגשי בראד. את לא אשמה. קול מנחם את המצפון שלי. ערכים זה מעל הכול, למען אמא. אל תשכחי.

היושששש , התגעגעתי בטירוף!!!!😍
סיפור חדש מקווה שתאוהבו !🥰

בתמונה זאת בראד . 😋