כמו בספרים

34

חלק 1
בראד
במשך השבועיים שאני וסקוט לא דיברנו והסיוטים תקפו אותי , אבא שלי הופיע ברובם , הוא נהרג בכמה מהם . הרגשתי תחושה מלאת תסכול ואשמה . לא לבשתי את השרשרת ובכיתי רק במקלחות החמות שעשיתי בערב.

כל מקלחת פירקה ממני שכבה של תסכול , הרגשתי שאני עומדת למות מרוב שבכיתי .

הרגשתי שהספרים שקראתי מצאו תקוות לשווא , הרגשתי שהקרן אור שלי נעלמה ביום שהיד של סקוט פגש בלחי שלי . אני מרגישה שבורה ומרוסקת , אני חייבת להראות לסקוט שאני לא למרות שאני כן .

זה חובה מכל החובות שבעולם , אסור להראות חולשה .
החולשה שלי תעזור לו , הוא ישתמש בה .

יצאתי מהחדר בשמלה בצבע אפרסק עם פרחים עדינים , הבד שלה היה רך ונעים . זאת שמלה מהבוטיק של ברוק - המנהלת והחברה שהיא כמו אחותי לשעבר .

השמש הכה בחלונות , האוויריה של החורף התעדה והרגישה חמימה פתאום . משהו מיוחד ויפהפה קרה בשמיים. ניצוץ התקווה היה עליהם , אבל גיחחתי מהמחשבה שלי על תקווה . שנאתי תקווה , כי היא תקוות שווא , כל תקווה הייתה לשווא.

שתיתי מכוס המים שלי , ניסיתי לשכנע את עצמי שאם אשתה כוס מים קרים ארגיע את המחשבות על החיים העצובים והנוטלי מוטיבציה שלי.
בטח סקאי מחכה שאהיה לו לחברה יקרה לחיים .
סקוט מדהים , סקוט גבר מדהים . כלומר.... סקאי!! פאק .

מה לעזאזל קורה איתי ?

סיימתי לשתות והנחתי את הכוס על השיש . שתפתי את הכילים והרגשתי רקנית . חשבתי על החיים .

הדלת של הבית נפתחה וצעדים התקדמו . סקוט נכנס למטבח ומבטו היה בוחן למדי , מבטו הכאיב לליבי . בתוך ליבי ניסיתי להאמין שעוד אכפת לו . ״מה זה לעזאזל מה שאת לובשת ?״ הוא שאל בלי שום קמצוץ של בושה .

זרקתי לעברו מבט ובדיוק סיימתי לשתוף כילים . ניגבתי את שפתיי התיישבתי בסלון ברגליים משולבות וישרות . הוא הביט בי מהמטבח ונשען קדימה על השיש שעיניו מביטות בי בריכוז , בכל גופי ובי.

שמתי את התוכנית של מישהי שמספרת כמה שהיא שמחה , הרגשתי שהתוכנית צבועה מדי . העברתי אותה לתוכנית יותר אמיתית שהרגישה כמו כאב מהלך . ״מה את חושבת בראש היפה שלך?״ הוא שוב השתמש במילים שריככו את ליבי . אבל סתמתי אותו .

סגרתי את ליבי מפניו . ״עוד חודש יש לי 21.״ אמרתי מעדכנת אותו.

״מה את רוצה מתנה?״ הוא צוחק עליי? הרמתי את מבטי אליו במלוא הזעם שיש .

״את החופש שלי.״

״הו , זה פאקניג לא יקרה .״ הוא העביר את אצבעותיו בשיערו ונראה שהמחשבה על החופש שלי מכעיסה אותו מאוד .

״את זה עוד נראה . אני אלך מכאן ואגור במקום טוב יותר.״

הוא נשך את שפתיו ובאיטיות שחרר את השפתיים שעוררו בי צמרמורת נעימה ורטיבות מוזרה . ״איפה תגורי לעזאזל?״ הוא נמנע מלעקוץ , בחיי , ראיתי את זה בעיניו . הוא רצה להגיד משהו שיפגע בי.

״עם סקאי , הוא מחכה לי.״ הוא איגרף את ידו והכניס אל פיו ונהם , הוא קילל בעצבים . הוא שנא את סקאי בלי להכיר אותו!

״אם תזכרי את סקאי אני אאבד את הרוגע שלי,״ הוא אמר בכעס . צחקתי ללא הומור וגילגלתי עיניים.

״מישהו צריך להגיד לך שאין לך פאקניג שום קמצוץ של רוגע .״

״את הורגת אותי . את תהרגי אותי .״ הוא אמר בטוח בעצמו.

״לא אם אתה תהרוג אותי קודם ,״ אמרתי בשקט . עיניו הביטו בי במבט שהחדיר והפשיט אותי .

״או שהשמלה הזאת שאת לובשת תהרוג אותי,״ הוא נשך את שפתיו והעביר בי תחושת זרמים מדהימה .

הרגשתי מושכת .