כמו בספרים

29

בראד
ראשי כואב כי בכיתי את חיי.
אני מרגישה בן אדם עלוב וחסר תועלת . אני קמה מהמיטה ונותנת למקלחת חמה לשפר את מצב הרוח שלי . סקוט לא בבית ואני מנצלת את זה ולוקחת לו חולצה מהארון ולובשת אותה . אני אוהבת את הריח שעל החולצות שלו .

אני מתקדמת למטבח ומביטה בבקבוק של שתייה חריפה שעל הדלפק . המטבח די מבולגן . אני מחליטה לעשות סדר קטן שנמשך בסדר גדול אחר כל הבית שלו , ככה אני מעבירה את השעתיים.

הדלת נפתחת וסקוט עומד עם שקית מקדולנס ופותח את התאבון שלי.
״הבאתי מקדולנס ,״ הוא אומר וברצינות, אם לא הייתי כועסת עליו הייתי מגלגלת עיניים ומחייכת .

״היית בעבודה?״ אני שואלת בקול קר , הוא מהנהן ומוציא את שני ההמבורגרים והשתייה והציפס . אני רעבה.

״איך ישנת?״ הוא שואל ומרים אליי את עיניו ,״בואי שבי, נאוכל.״ אני מתיישבת מולו . אנחנו אוכלים . הוא מביט בי ״לא ענית לי.״

״על מה? לא שאלת כלום.״ אני מגחכת.

״שאלתי אותך ׳איך ישנת׳ ?״ הוא מביט בי במבט רך.

״חשבתי שאתה לא אוהב לחזור על המילים שלך,״ אני מקניטה וחיוך קטן מתפשט על פניו.

״לעזאזל , את מטריפה אותי,״ הוא אומר בפה מלא אוכל . אני מתאפקת להשתלט על הצחוק שלי בכך שאני שותה מהקולה שלי.

אני מסיימת לבלוע את הביס ,״אתה חסר נימוסים.״

״א-הא , אני יודע.״ הוא מלקק את שפתיו התחתונה ומעביר בי גל חמים.

״וגם חצוף וגס רוח.״ אני אומרת במהירות . הוא מצחקק.

״נפתחנו?״ המצב משעשע אותו.

״כן , חכה זה לא הסוף,״ אני רוצה להמשיך,״וגם לפעמים אני מרגישה שאתה מתנהג כיאלו אין לך אלוהים ו-״ הוא קוטע אותי.

״לא היה לי . עד לא מזמן.״ הוא מחייך .

״הו, התחלת להאמין?״ אני לועגת לו. הוא מגלגל עיניים ונראה שההקנטה שלי מכעיסה אותי .

״תפסיקי.״ הוא אומר בקול מזהיר . ואז שוב השתיקה גולשת אל שנינו.

״איך ישנת?״ קולו מאופק . הפעם אני צוחקת.

״פעם שלישית גלידה,״ אני שותה עוד שלוק מהקולה שלי.

״זה הקולה שלי .״ הוא מצביע על הקולה שאני שותה והייתי בטוחה שהיא שלי . אני מסמיקה ונבהלת , הוא מחייך .

״הו, אני מצטערת,״ אני מעבירה לו את הקולה שלו.

״עכשיו לקולה שלי יהיה טעם של דובדבן?״ הוא מרים את הגבה המושלמת שלו . לחיי מסמיקות . הוא אמר לי פעם אחת שיש לי טעם של דובדבן .

״זה טוב או רע?״ אני לוחשת לעצמי מאשר לו.

״זה פאקניג מעולה . אני מת על הטעם שלך,״ הוא אומר ושותה מהקולה . לחיי אדומות ואני מרגישה שאני תחליף לצבע האדום.
אני לועסת באיטיות ומרגישה את הצורך לבלוע רוק ולשתות את המשקה שלי כי הגרון שלי יבש , לראשונה הוא משאיר אותי חסרת מילים.

אני שותה את הקולה שלו . ״ישנתי טוב.״ אני מנסה להעביר נושא.

״אם הייתי יודע שהייתי צריך להשתמש במילים האלה בפעם הראשונה כדי שתעני לי ,בחיי, הייתי עושה את זה עוד בפעם הראשונה ששאלתי אותך איך פאקניג ישנת,״ הוא אומר ללא שמץ של בושה.

אני המומה מהחוצפה שלו , היום הוא קם במצב רוח משונה.

״וואו,או-קיי,״ אני מרגישה נבוכה . מחפשת שאלה שתעביר ממני את המבוכה.

״למה לא סיפרת לי איפה היית אתמול?״ הוא מיישר את מבטו אליי. חזהי מתכווץ שאני חושבת איפה ביקרתי , את מי פגשתי , איך סיפרתי לאמא שלי על כאבי , מה הרגשתי .

״לא שאלת.״ קולי חלש כל-כך שאני מופתעת שהוא שמע.

״עכשיו אני שואל, איפה היית?״

״ביקרתי את אמא שלי, הייתה לה אזכרה ,״ אני אומרת ונאנחת.