כמו בספרים

22

חלק 3
בראד
האוויר הקר מכה בי , אבל הכאב הנפשי והכאב שמתחולל בגופי מכה בי חזק יותר.
״תעצרי , למען השם!״ הוא תופס במרפק ידי ומסובב אותי אליו במהירות. ״תני לי לקחת אותך.״

״אני לא רוצה ללכת לבית שלי . אני לא צריכה טרמפ.״ אני אומרת בכעס .

״טוב , תבואי אליי . בסדר ?״ הוא אומר בשקט . אני מביטה בו בפרצוף ממש ממש עצבני .

״ממש לא בסדר .״

״בבקשה , בראד . רק היום.״ גם שאני עצבנית אני מתקשה לסרב לעיניים שלו .

״פאק , בסדר ,״ גם ככה אין לי לאן ללכת .

״בואי .״ הוא אוחז בידי בעדינות ומוביל אותי אחריו . אנחנו מגיעים לאוטו ואני נכנסת וכך גם הוא .

הנסיעה עוברת בשקט ואנחנו מגיעים ממש מהר .
חניה .
מעלית.
בית .

״תרגישי בבית,״ הוא אומר אחרי שמציג לי את חדר האורחים .

״תודה.״ אני אומרת ומתיישבת במיטה , מורידה את העקבים הארורים. סקוט מביט בי ובוחן כל מעשה שאני עושה .
אני נשכבת במיטה וחסרת כוח מלמשוך את השמיכה הארורה .

״את לא מעדיפה להחליף את השמלה ?״ הוא משתעל בחוסר נעימות ובוחן את גופי כמה פעמים . אני עוצמת את עיניי. אני מעדיפה להיעלם.

״לא . אין לי כוח.״

״ומה עם החלק הזה של השמיכה?״

״אין לי כוח .״

״יש משהו שיש לך כוח?״ הוא עוקץ.

״אין זמן לבדיחות שלך , בבקשה , ״ אני לוחשת . הצעדים שלו מתקרבים , הנוכחות שלו לוחצת ומאיימת על הפרטיות שלי . הוא נשכב לצידי.

״לעזאזל , למה תמיד אין לך כוח ?״ הוא לוחש . אני יכולה להרגיש את מבטו עליי.

״כי אין לי כוח . נמאס לי,״ אני אומרת בקול חלש ועייף והקטע שאני עייפה מהחיים .

״נמאס לך?״ אני פוקחת את עיניי , מביטה בו .

״אתה מתכוון להניח לי לישון?״ אני לוחשת . הוא מביט בי ארוכות.

״כן , תשני.״

״תודה רבה באמת .״ אני מושכת את השמלה שלי למטה בגלל שהיא עלתה . ״תישן איתי.״ אני אומרת . אני עולה מעל גופו ומשחררת את העניבה שלו , הוא מביט בי במבט מבולבל .

״מה את עושה?״ קולו צרוד וגופו מתקשח.

״אתה ישן איתי .״ אני אומרת בשקט ,״אני לא רוצה שתיחנק .״ אני רוצה לצחוק מהאירוניה , כי לפני חצי שעה ממש רציתי לחנוק אותו. הכול כולל החבילה של ׳לחנוק את סקוט וואיט׳ עד הסוף.

אני מצליחה לשחרר את העניבה שלו , הוא עוזר לי להוציא אותה ממנו . אני משחררת כמה כפתורים ומוצאת את מקומי בנוחות על גופו.

״יש לך ריח ,״ הוא נושם עמוק ומריח אותי.

״יש לי ריח של מוות,״ אני מגחחת .

״יש לך ריח של גן עדן .״ הוא מניח את ידו ממש מעל הישבן שלי . ״יש לך ריח של מישהי ששייכת לי .״ הוא מנשק את העורף שלי ואני נאנחת.

יש שקט ואז אני אומרת,״למה אתה כזה שתלטן ?״

״למה את כזאת מעצבנת?״

״למה אתה כזה עקשן ?״

יש שקט , מסוג השקט שאני לא רוצה.

״את גורמת לי להרגיש , דברים.״ הוא אומר בקול מופתע . אני מחייכת חיוך קטן שעיניי עצומות . אני רוצה לצחוק . ״תזהרי לצחוק .״ הוא צובט את הישבן שלי ואני פורצת בצחוק .

״אתה כזה דפוק , ״ אני מלמלת בצחקוק .

״נעע״ הוא אומר בקול שמשעשע אותי . אני עוצמת את עיניי.
״את באמת תצליחי לישון ?״ קולו צרוד .

״למה שלא אצליח ?״ וואו הכמות פעמים שבהן פקחתי וסגרתי את עיניי... הוא פאקניג לא נותן לי לישון!

״לא יודע מה איתך , אבל עם השמלה הזאת שממש ממש מעוררת בי רצון עז ל- פאק . אני לא מסוגל .״ אני מנסה לנשוך את הלחי שלי בתקווה שלא אחייך.

״לילה טוב ,״ יצור יפיפה . אני לוחשת.

״לילה טוב , לעזאזל . ״ הוא לוחש ואני פולטת צחקוק קטן.

עפעפי נעשים כבדים ואני מרגישה בטוחה , אני מרגישה את הצורך לשכוח מכל דבר שהבטחתי , נשבעתי.. ובעיקר אני מרגישה את הצורך לשכוח מהצרות.