כמו בספרים

14

בראד
אני נוסעת , עושה עוד משלוח , עוד משלוח .
בריאן בא איתי לכל המשלוחים . הוא מפלרטט עם הלקוחות וזה מטומטם בעיניי. ״יעד הבא , בניין וואיט !״ הוא אומר בהתרגשות . אני מהנהנת.

הוא מחבק את גופי ואני נוסעת , מגבירה את הקצב של האופנוע. ״אנחנו נמות!״ הוא צועק . זה מעלה חיוך על שפתיי.

״אם כך , נמות ביחד .״ הוא מיבב בפחד ואני צוחקת ומורידה קצב.

אנחנו עוצרים מול הבניין ובקלילות נכנסים אליו ואל המעלית. ״מתאים לי הטיפ שלו .״ הוא מסדר את הזקן הלא קיים שלו .

״תפסיק .״ אני מתעצבנת בשניות . אנחנו מגיעים אל דלת ביתו של האדם שאצלו מוחזק הלב שלי .

״תשתקי .״ בריאן פוקד . אני עושה צעד לאחור ובריאן מצלצל .
הדלת נפתחת והיצור היפיפה שלי עומד שם במכנס טרניג שחור של נייק וללא חולצה . אני נמסה מהמראה הזה. עיניו מביטות בי .

״אני חייב לשאול משהו.״ מתערב בריאן . ״איך לעזאזל אתה מזמין כל הזמן בגדי נשים?״ הוא מחזיק את החבילה . ״ועוד המידה קטנה , אם המידה הייתה גדולה הייתי חושב שאתה גיי.״ הוא מנופף בחבילה . סקוט מגלגל עיניים .

״הבגדים בשביל מישהי .״ הוא אומר ומביט בי . מי זאת המישהי הזאת? ליבי מתכווץ .

״אחלה . ״ אני תופסת בכעס את החבילה ומניחה בכעס בידו של סקוט. ״יום טוב , מר וויאט . אל תזמין מאיתנו יותר .״ אני אומרת את זה כיאלו זה משפט דיקלום שאומרים ללקוח שהוא מסיים לקנות ... רק בלי ה- ׳אל׳ .

״חכו.״ הוא מושיט שטר מכובד לבריאן ודוחף שטר לי . ״אם תתנגדי אני אנשק אותך מולו.״ האיום הזה נשמע כמו משהו שהייתי רוצה , אבל אני הבטחתי . נשבעתי . יש לי שבועה.

״ואני אשבור לך את השיניים ,״ אני חורקת שיניים .

״ואני-״ סקוט רוצה לומר משהו , אבל בריאן קוטע את מילותיו .

אבל בריאן כל כך טיפש,״ואני בורח .״
הוא נכנס למעלית ומשאיר אותי איתו . שוב .

״ואתה מה?״

״ואני אשאיר עלייך בעלות .״ הוא מושך אותי אליו .צמוד .

״תתרחק .״ אני מנסה להתרחק ממנו . נשבעתי באמא שלי , באוצר שלי.

״את לא רוצה שאני אתרחק . ״ אני לא רוצה ,אבל אני חייבת .

״תשתוק , תזוז,״ אני שוב מנסה להתנגד . הוא מצמיד את שפתיו לשלי בחוזקה . אני נושכת את שלו , מתחילה לזוז ולנסות להשתחרר . הוא נוהם ומתרחק ממני . ״א-אני שונאת אותך!״ אני בוכה .
אני לוחצת על המתג שמזמין את המעלית . ״אם תקרא לי שוב אני מתפטרת .״ אני אומרת במהירות .

המעלית מגיעה ואני נכנסת . אני בוכה ולא אכפת לי שהוא שומע כי הדלתות של המעלית לא כל כך מועילות . אני מנסה לשלוט בעצמי ומחזירה את הקסדה לראשי .

אני מגיעה אל הלובי ויוצאת פוגשת בבריאן ובחיוך הדפוק שלו . ״אתה אידיוט ! אתה לא בא איתי יותר לשום משלוח .״ אני מרביצה לבריאן . הוא צוחק ומחבק אותי כדי שלא ארביץ לו.

״את מתה עליי,״ נכון . הוא מצחקק , ״אבל מר וואיט מת עלייך יותר מאשר שאת מתה עליי. ״ מה ? הוא מדבר על היצור היפיפה שלי ?

״מה?״ אני לוחשת . הוא מתרחק ממני ומביט בי ברצינות.

״הוא מביט בך כיאלו את שלו .״

״אני לא חפץ,״ אני עולה על האופנוע וכך גם הוא .

״את לא .״ הוא אומר וליבי פועם באיטיות . למה בריאן שהוא בחור נאה לא גורם לי להרגיש את הדפיקות שסקוט נותן לי ?

אפשר לשלוט בכל הרגשות חוץ מרגשות האהבה . המשפט והקול של אמא שלי מתרוצץ בראשי .

״אני לא מאוהבת !״ אני אומרת בקול ובכעס.

״לא אמרתי שאת מאוהבת ,״ אומר בריאן .
פאק .. הוא כל כך מעצבן לפעמים .

•••••
וואו בנות פרק קודם היה לי הרבה תגובות וממש התלהבתי שאתן אוהבות ונקשרות לסיפור ❤️
אני אעלה לכן עוד פרק כי אני ממש ממש אוהבת אותכן!!🥺😍