כמו בספרים

17

חלק 1
בראד
אני מסתובבת בין מילוני אנשים , הסיכויים שהם ימותו בקרוב הוא גדול מאוד . הרי אנשים מתים כל פעם , לא ככה ?
אני נעצרת מול החנות שבה אני עובדת .

״אלוהים , את נראת מזעזע !״ ברוק אומרת ללא בושה . המנהלת שהיא כמו חברה .

״תודה.״ אני מצחקקת באילוץ. לפעמים פשוט אין לי כוח לצחוק , אבל אני עושה את זה כי אין לי כוח לשאלות מיותרות .

״יש לך מלא הזמנות להשלים מתוקה!״ היא מצביעה לעבר המשלוחים שאני צריכה לעבור ולשם שינוי אני מחייכת חיוך אמיתי . המחשבה של האוויר הקריר עם האופנוע .. וואו , גן עדן .

״הו, זה כבר טוב .״ אני לוקחת חלק מההזמנות אל האופנוע ומכניסה אותם לתוך הבגז הקטן .אני מסיימת ולוקחת עוד כמה ומכניסה למקומות .

אני עוברת על הדף ועושה את המשלוחים .. המשלוח האחרון - בנייני וואיט . והפעם זה לא הקומה שבעים , זה קומה חמישים , מישהו שאני לא מכירה . זה מקל עליי .

אני נכנסת אל הבניין ולוחצת על הקומה . אני דופקת על הדלת ועומדת בחורה די מוכרת , היא מביטה בי במבט חייכן מדי . ״הו , ההזמנה שלי !״ אני עדיין עם הקסדה . אני מהנהנת לחיוב . ״רק רגע!״ היא מביאה לי טיפ ואני לוקחת . אני דוחפת אל כיסי את הכסף ומושיטה לה בשמחה את ההזמנה.

״תודה רבה , יום טוב גברתי,״ אני אומרת בנימוס . למה היא כל כך מוכרת ? .. אני מנסה להיזכר ולוחצת על הכפתור שמזמין מעלית .
עיניי נעצמות באיטיות שאני מבינה מאיפה . זאת הבחורה הזאת שאמרתי לה לא להיכנס שהתנשקתי עם סקוט!! איזה פדיחה. וואו.

המעלית נפתחת ואני נכנסת בראש מושפל , לגמרי מושפלת ממה שקרה לי לפני שנייה. המעלית עולה ואני מתעלמת מכך . עסוקה .
״עדיין עם המסכה?״ קול עמוק , מחוספס , מסוג הקולות שאין עוד בעולם. רק ליצור היפיפה שלי . אני מרימה את מבטי באיטיות .

סקוט עומד מולי עם מבט אדיש במיוחד . ״זה לא עניינך.״ אני יציבה . חייבת להיות יציבה , אסור להראות חולשה - לעולם .. גם אם זה קשה .

״סלחת לאבא שלך?״ אני מורידה את הקסדה ומביטה בו במבט המום.

״לאבא שלי ? אתה שומע היגיון?״

״אז סלחת ?״ הוא אומר ללא בושה . אני חורקת שיניים בכעס .

״אני אפילו לא כועסת עליו !״

״אבל לעזאזל ! את פגועה !״ הוא מרים את קולו . אני מפנימה את זה . הוא צודק , אני באמת פגועה .

״אני לא !״ אני משקרת . ״למה המעלית יורדת כל-כך לאט?״ אני לוחשת לעצמי.

״לא יודע , העבודה שלה לא כזה וואו.״ הוא משלב ידיים ומחכה בסבלנות מוזרה למשהו.

״שתוק. בבקשה .״ אני אומרת . הדלתות של המעלית נפתחות ואני יוצאת במהירות הוא תופס את ידי ואני מביטה בו בלחץ , אני רוצה לבלוע את רוקי , אבל אני מפחדת שהוא יבחין בכך .

״קומה שלושים ושש,״ הוא מביט בי במבט ארוך . אני משתחררת מידו ובורחת במהירות דרך חדר המדרגות .

אני מרגישה את דופק ליבי , האנדרנלין זורם בדמי . אני ממהרת כמה שיותר מהר במדרגות ומתנשפת והצעדים מאחורי ממהרים כמוני . ידו תופסות את מותניי ומצמידות אותי אל גופו . ״מה קורה לך?״ הוא מתנשף . ליבי פועם בחוזקה יותר .

״א-אני -״ אני מנסה לתרץ , אבל לא עולה לי כלום לראש.

״את לא יכולה כל הזמן לברוח.״ יש משהו במה שהוא אומר..

״אני לא בורחת!״ אני מרימה את קולי מתנשפת . הוא מגלגל עיניים ובאיטיות מצמיד אותי למעקה , אני עלולה ליפול !

אני מביטה בו בפחד . ״אני לא אוהב שקרים , תחפי על השקר שלך.״ הוא אומר ללא בושה .

״מ-מה ?״

״תנשקי אותי.״ הוא פוקד . אני פוקחת את עיניי לרווחה . בשוק . ליבי הולם ואני בולעת את רוקי.