כמו בספרים

21

חלק 2
בראד
אנחנו מגיעים לבחוץ והפלאפון שלי רוטט.

את באמת עושה את זה ?
-סקוט-

תפסיק להתערב לי בחיים!
-אני-

תתערב . בבקשה , תעשה משהו .. תפחיד אותו .

טיטוף כל הנסיעה מדבר ואומר כמה שאני יפה בשמלה הזאת , שהוא חשב עליי ישר שראה את השמלה . אני לא חושבת אפילו לשאול מה עם החברה האידיוטית שלו ... אני עצבנית.

אנחנו נכנסים לבית שלו , ידו מושכות את גופי אליו .
אני עוצמת את עיניי ומנסה לא לראות את מה שהוא מתכוון לעשות לי.
הוא מתכוון לקחת את הבתולין שלי . ״אפשר לוותר על כל הכסף? בבקשה , אני רוצה ללכת .״ עיניי עדיין עצומות.

״אין מצב , בובה ,״ הוא נוגע בגופי ואני נגעלת מעצמי . אני רוצה לקחת מקלחת חמה , אני רוצה שהמים ישרפו את המגע המגעיל שלו .

״אני לא יכולה..״ אני מנסה לזוז ממנו . הוא מפעיל עליי כוח .

״אין לך שום זכות לסרב!״ הוא מרים את קולו , אני שוב מנסה להתנגד . הוא מרביץ לי ואני מצליחה לברוח משם .. אני בורחת ואני אפילו לא יודעת לאיפה , אבל אני מצלצלת אל סקוט.

״את עושה חיים ?״ קולו צרוד . אני שומעת גניחות ברקע .
״א-אני לא ,״ קולי יוצא מגמגם. אני עוצמת את עיניי.
״אה , כבר עשית .. נכון?״ קולו מזלזל .
״לא הייתי צריכה בכלל להתקשר אלייך,״ אני מיבבת בבכי .
אני מנתקת את השיחה .

אני מסתתרת מאחורי אחד הבתים ופורצת בבכי שקט . לא יודעת מה לעשות עם החיים שלי .. האופציה היחידה היא לחזור אל טיטוף ולתת לו לעשות מה שהוא רוצה .. ואחר כך לקחת חשבון שאני אגעל מעצמי ולא אעז להיות מאושרת בחיים .
אבל הצד השני שלי אומר לי להתאבד ממש כאן , עכשיו .

הפלאפון שלי רוטט בלי הפסקה . אני מביטה בצג ׳אבא׳ .

״איפה את ?? טיטוף אמרת שנעלמת!!״ הוא כועס .
״נעלמתי?״ אני מרגישה את הבכי שלא ידעתי שעוד נשאר.
״היית צרי-״ אני קוטעת אותו.
״אני אפילו לא ידעתי!״ אני צועקת לפלאפון .״שלא תעז לדבר איתי .״ ניתקתי .

תפסתי את הפלאפון כל-כך חזק . פחדתי .
במשך עשר דקות שמרגישות כמו נצח , אני בוכה ופוחדת.

הפלאפון שלי רטט שוב והבטתי בצג ׳סקוט׳ . אני בדיחה ולא ידעתי?
אני עונה ונותנת לעצמי להיות הבדיחה .

״איפה את ?״ קולו כועס.
״המיקום שלי לא אמור להיות עניינך,״ קולי חלש . אני על הריצפה באמצע שום מקום .
״הייתי ממש עכשיו אצל טיטוף .״ קולו כועס . ״את לא שם !״ הוא צורח . אני מנתקת בעצבים ופורצת בבכי .

אני תופסת את הפלאפון ומרסקת אותו על הריצפה .
״מה כבר עשיתי ?..״ אני מלמלת לעצמי בקול מלא בכי .

אני על הריצפה , מחכה לאלוהים שיקח אותי . כמה מיואש מהחיים זה נשמע ?

נשמעים צעדים קרובים , אני לא ממש יודעת כמה זמן אני כאן .. אבל אני יודעת שאין לי כוח למה שיקרה לי .

״קומי.״ זה היצור היפיפה שלי , אני אפילו לא צריכה להרים את הראש . אני מזהה לפי הקול שלו .

״תלך מכאן .״ אני אומרת ובוהה בנקודה של הפלאפון המרוסק שלי שכרגע ממש בריצפה !

״שברת את הפלאפון ?״ הוא מרים אותו ומביט בי כמה שניות. ״הרבצתי לטיטוף.״ הוא מכניס את הפלאפון לכיס שלו .

״הרגת אותו?״ אני מרימה את עיניי אליו בתקווה.

״לא ..״ הוא מכווץ את גבותיו , אני קמה מהריצפה .

״אם כך , אתה לא מועיל .״ אני אומרת בקול קר ומושיטה את ידי כדי לקבל את הפלאפון . הוא מביט בי בכעס .

״עצרתי זיון בשבילך.״ הוא רציני ? אני נפגעת . אני פאקניג נפגעת . אני מושכת את הפלאפון המרוסק שלי ממנו ולא מיבבת שאני נחתכת ממנו . איזה פאקניג עצבים!

״אחלה ,״ אני אומרת בשקט .

״הוא נגע בך ?״ קולו כועס .

״אתה כועס עליי?״ אני תופסת בעניבה שלו בכעס . מקווה שיחנק .
״אני גיליתי שאבא שלי ממש פאקניג מכר אותי ללילה שנייה לפני שטיטוף עידכן אותך , אה ואם לא הייתי מאשרת את זה באותו מקום אז היינו מתים מחובות ומתביעה בפאקניג שווי החיים שלי ! אז כן , ברחתי . אני בצרות .. ואתה מעיז פאקניג לכעוס ?!״ אני אומרת בלי נשימה .

״בכמה כסף?״ הוא לוח ואני שוקלת באמת את הקטע הזה של ׳לחנוק׳ אותו.

״ארבעים.״ אני חורקת שיניים.

״אלף?״ הוא אומר כיאלו זה כלום . ״אני אשלם .״ אני נושמת עמוק .

״תתרחק ממני . אף אחד לא ישלם .״ אני עוקפת אותו בעצבים , הוא הולך אחרי. אני מרגישה אותו.
אני מרגישה אותו בכל מקום ובעיקר בלב שלי .