עשור של וואטפד - תחרות (הסתיימה)

פרק מנהלת - קבוצה א

שלום כולם!

הערות כלליות:

פרק המנהלת כולל את כל המחשבות שלי על הסיפורים שלכם אבל הוא גם כולל ציוני דמה! הציונים לא יכללו בממוצע הציונים הכולל שלכם אבל הם נמצאים שם כדי שתקבלו טווח יותר ממוקד של המחשבות האישיות שלי. נבחרי המנהלת לא תלויים בציונים כמובן! בחרתי אותם לפי שילוב של טעם אישי, פוטנציאל ובכללי מה שהזיז אותי.

בנוסף, יש פה כמה אנשים שכבר קיבלו ממני ביקורת או סיקור אישיים אז אני לא אחפור יותר מידי במקרה הזה, אני יותר אסכם את הדעות שלי בצורה יותר כללית. אם מישהו מעוניין לגבי הסיקורים/הביקורות תרגישו חופשיים לשאול בתגובות, אני אפנה אתכם למקום הנכון במקרה שהוא עדיין פומבי.

הבה נגילה ובהצלחה לכולם בהמשך!

.

1 - הסיפור "צלקות" של f_u_very_much

(7)

השם חמוד, נעשה קודם אז הוא לא היה משהו "למות בשבילו". הכריכה גם הרגישה קצת בסיסית, ירוק זה UNDERTONE של אימה אז הוא יכול לתת לאנשים תחושה לא נכונה. התקציר היה מסקרן גם אם מצאתי בו כמה שגיאות לשוניות וטכניות שקצת הפריעו לי אישית (המילה "שניהן"). היו בו כמה ניסוחים מסורבלים ודברים שהיה אפשר לפטור ממנו (היו כמה משפטים שהרגשתי שאני קוראת סתם, כמו "שניהן חיו חיים קשים ומלאי... ניו-יורק הידועה לשמצה"), אבל סך הכל לא היה משהו שבאמת הפריע לי. חשבתי שהיה נחמד שהמיקוד היה יותר בדמות והרומנטיקה הייתה תוספת שהשתלבה בצורה אלגנטית למדי. הוא הרגיש מאוד טבעי ונוח והיה מאוד ידידותי לקורא - בין התכונות הכי טובות של תקציר, אז כל הכבוד לגבי זה. הכל היה קשור, תמציתי ונכון להצגה בתקציר, אז מבחינתי התקציר, לפחות מבחינת הבנייה שלו, עשוי מאוד טוב.

מעבר לסוגיית התקציר והשגיאות הטכניות שבו, הבעיה עם הרושם שלי מהסיפור - למשך ההקדמה וחלק נדיב מהפרק הראשון - היא התחושה של חוסר פקרטיות במידע, בדיאלוג ובשאר הדברים שהחליטו להציג לנו. יצאתי עם התחושה שהסיפור נכתב ברנדומליות, הוא פחות הרגיש מסודר ומאוגד מבחינת מה שהוא רצה לספר ואיך הוא רצה לספר אותו. בתור קוראת לא היה לי ביטחון מלא בסיפור. לא האמנתי במאה אחוז שהוא ידע בדיוק מה הוא עושה בכל אחד מהשלבים השונים בו, וזה השאיר הרבה חורים והרבה מקומות שבהם חשבתי לעצמי שהיה אפשר לשנות דברים ולקדם אותם בצורה אחרת. לדוגמה, להקדמה מבחינתי לא הייתה שום סיבה להתקיים. המידע והתוכן שעברו דרכה נכשלו להשפיע עלי כי מדובר בשיא רגשי של דמויות שאני לא מכירה, שבא וסופר לי בלי שום סיבה ניכרת לעין. ההקדמה כולה מרגישה לי מאוד מיותרת ואני לא רואה צורה בה היא נותנת לי תמונה יותר ברורה של הסיפור. ולמעשה, היא עשויה להיות אפילו יותר מזיקה כי היא א' נותנת לי ספויילר שלא נדרש, וב' מראה לי שיא רגשי לפני שאני מחוברת לדמויות. סצנה כזאת דורשת קשר מאוד גבוה אל הדמויות כדי שהיא באמת תעבוד, אבל אישית נשארתי מאוד אדישה ולא מושפעת כלפיה. ובתור קוראת מאוד אמפתית, אני חייבת לומר שזה לא טוב במיוחד. נכון לנקודה בה היינו, זה לא היה המקום המתאים בשבילה.