כותבות: Kandark
שם סיפור: "רוחו של מלאך"
תקציר:
היו לקאסטיאל את כל הסיבות לרצוח את אלינור שאי. לאלינור שאי היה כל מה שמעולם לא היה לו - משפחה מגוננת יתר על המידה, קריירה פוליטית בתור ראש המעגל של גרדן, ואת רפאל. רפאל היה הכול.
באופן אירוני קאסטיאל מקבל את ההזדמנות המושלמת להרוג את אלינור שאי דווקא בהלוויה של רפאל, אחרי שזה נהרג בתאונה.
אלא שברגע האחרון, קאסטיאל נסוג לאחור.
אלינור שאי השלים עם כך שהוא כנראה לא יהיה מאוהב שוב לעולם. למרבה ההפתעה, דווקא קאסטיאל, שלא הפסיק לקלל, ולהזדיין כאילו מחר מגיע סוף העולם, הצליח לגרום לו לחייך. אלא שהשמועות מסביב לקאסטיאל לא נעלמות עם הזמן. מי הוא? מאין הגיע? והאם בנוסף לליבו של אלינור שאי, הוא עשוי לשבור גם את גרדן כולה?
ז'אנרים: פנטזיה, רומנטיקה
.
קאסטיאל
הייתי הראשון שהתעורר. הבטתי באור שהצליח לחמוק לתוך הביקתה מבעד לסדקים ברעפים. לקחתי נשימה עמוקה וחשתי איך החיוך פורח על פניי מעצמו. אלים אדירים זה היה טוב מכדי להיות אמיתי.
שכבתי על הפרוות החמימות, עירום לחלוטין, והגוף החם של רפאל התחכך בי מידי פעם תוך כדי שינה. איי שם במעמקי ראשי היה הקול שניסה להזהיר אותי שאני אפגע, שמשהו לא באמת היה בסדר אתמול בלילה, אבל ניסיתי להשתיק אותו ככול יכולתי. הנחתי את ידי על מותניו, הייתי מוכן להישאר ככה לנצח. הקול האכזרי בראשי ניסה למלמל משהו על כך שאם אני מסוגל להחזיק בגבר הזה רק כשהוא קודח בגלל דלקת קרח אז אני במצב דיי מזעזע.
זו הייתה מחשבה מטרידה מספיק כדי שאקום מהמיטה ואתלבש. לקחתי את הדלי והמקוש ויצאתי אל הטונדרה הקפואה. מהרגע בו רפאל מצא אותי אני הייתי זה שנשען עליו והסתמך עליו. השריטה שהוא קיבל מפלדת הקרח הפך אותו לראשונה לתלוי בי. עליתי על אחת הגבעות הקרובות אל הבקתה, יכולתי להריח את המים הקפואים תחתיה. סימנתי לעצמי עיגול והתחלתי לחצוב רסיסי קרח שאני אפשיר אחר כך בביקתה. רפאל לא באמת היה זקוק למים, אבל רציתי לתת לו אותם. הוא נתן לי כל כך הרבה מבלי לצפות לשום תמורה, רציתי לתת לו משהו.
YOU ARE READING
עשור של וואטפד - תחרות (הסתיימה)
Randomלסיפורים המפורסמים של העשור האחרון יש סיכוי נוסף להגיע לקוראים חדשים! בתחרות הזאת אנחנו נסתכל על העשור האחרון של הסיפורים בוואטפד ונקווה שנצליח להעלות לתודעה את עשרת הסיפורים הכי בולטים שתפסו את תשומת הלב של כולנו. כי וואטפד אמנם חגג 13 בדצמבר שעבר...